רע"א 11605-08-15 גילי ויואל עזריה בע"מ ואח' נ' א. ג'ברין בע"מ

1.המשיבה 1 (להלן המשיבה) עבדה כקבלן משנה של המבקשות בהקמת יחידות דיור בישוב אלעד. בשל אי שביעות רצונן של המבקשות מעבודתה הן סילקו את ידה מאתר העבודה. מכאן באה תביעתה לבית משפט השלום בנצרת, ובה היא עותרת להשיבה לעבודה באתר, דורשת כספים רבים שלטעמה מגיעים לה, ומבקשת לצוות על המשיב 2 (להלן הבנק) להימנע מלפרוע את הערבות הבנקאית שהיא הפקידה בידי המבקשות בקשר עם העבודה.

2.המבקשות התגוננו מפני התביעה, ונוסף לטענות לגופה של מחלוקת הן טענו להעדרה של סמכות מקומית של בית משפט השלום בנצרת לדון בתובענה, ומכל מקום טענו כי יש לעכב את ההתדיינות בבית המשפט, משום קיומה של תניית בוררות בהסכם שבין בעלות הדין.

3.בית משפט קמא דחה את שתי הטענות הללו, ובשתיהן הוא נתמך בצירופו של הבנק כצד לתביעה. משצורף הבנק, כך בית המשפט קמא, כי אז ישנה סמכות מקומית לבית המשפט, שכן לבנק ישנם סניפים גם בשטח השיפוט של מחוז הצפון. ואשר לתניית הבוררות, כיוון שהבנק איננו צד להסכם, והואיל והוא צד מהותי להתדיינות, אין לכפות עליו דיון בבוררות.

4.על החלטה זו מלינות המבקשות, בבקשת הרשות לערער שהניחו לפניי, והן חוזרות על שטענו בפני בית המשפט קמא. המשיבה נתנה, לפי בקשתי, את תגובתה, והיא אוחזת בהנמקתו של בית המשפט קמא ומוסיפה, כי הסכם הבוררות לא חל על מחלוקת שנתגלעה בין בעלות הדין לאחר שהופסקה העבודה. לכך היא מוסיפה, כי הטענות בדבר העדר סמכות והעברת העניין לפסיקת בורר לא הועלו בהזדמנות הראשונה.

5.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים מצאתי ליתן רשות לערער, לראות את הבקשה כאילו הוגש ערעור על פיה, ולקבל את הערעור. אלה טעמיי:

6.אינני מקבל את העמדה, לפיה הבנק הינו צד מהותי להתדיינות שבין בעלות הדין. לבנק אין כל עניין במחלוקת ההנדסית שנתגלעה בין בעלות הדין. כל מעורבותו הינה בכך, שתחת ידו יצאה, לבקשת המשיבה, ערבות בנקאית לטובת המבקשות בקשר עם העבודה. ככל שקיים מושג של משיב או נתבע פורמלי, הרי שהוא נולד ל"בעל דין" שכזה. למעלה מסביר להניח, כי לא תהא בפיו כל טענה לתקפותה של הערבות או כל כיוצא בזה, וניתן להניח כי הוא יודיע לבית המשפט, שתהא מקובלת עליו כל פסיקה, בלא שיהא מעורב באורח פעיל בהתדיינות.

7.מסקנה זו עשויה להשליך על שתי הטענות שמעלות המבקשות בבקשתן שלפניי, משמע הסמכות המקומית ותניית הבוררות. עם זאת אקדים ואומר, כי קיבלתי את הטענה לפיה אין לבתי המשפט במחוז הצפון סמכות מקומית לדון בתובענה, ומשלכך הגעתי, כי אז אין בידי בית משפט השלום גם להחליט בטענה הנוגעת לתניית הבוררות. טענה זו תיוותר להכרעתו של בית המשפט המוסמך אליו תועבר התובענה.

8.מכאן לסוגיית הסמכות המקומית גופה, ותחילה אומר, כי אינני מקבל את טענת המשיבה, לפיה הטענה להעדרה של סמכות מקומית לא נטענה בהזדמנות ראשונה. הטענה בהחלט נטענה בהזדמנות ראשונה, כאשר נכללה בבקשה המהותית הראשונה שהגישו המבקשות (תשובתן לצווים הזמניים שביקשה המשיבה). העובדה כי הן לא העלו את הטענה להעדרה של סמכות בשתי בקשות שקדמו לכך אינה מעלה או מורידה, משמדובר הוא בבקשות לקוניות, טכניות, לדחייתו של מועד דיון, ולא מהן יש לגזור את ראשוניות העלאתה של הטענה בדבר העדרה של סמכות.

9.אשר לסמכות, אין חולק כי אילולא צורף הבנק, הסמכות המקומית נתונה היתה לבתי המשפט במחוז הדרום או המרכז, כיוון שהחוזה נחתם במחוז המרכז, העבודה נתבצעה ברחבי המחוז, ומען המשיבות מצוי במחוז הדרום. אילו הוגשה התביעה נגדן בלבד, הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה היתה, על כן, לבתי המשפט במחוז הדרום או המרכז, ודאי לא הצפון.

10.אלא שהמשיבה צירפה לתביעתה את הבנק, ולפי תקנת משנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984, "היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים". כיוון שלבנק סניפים גם במחוז הצפון, הרי שקיימת סמכות מקומית ביחס אליו, ואם כך, הרי שקיימת, לכאורה, גם סמכות מקומית לדון בתובענה שלפנינו.

11.ובכן זהו אמנם הכלל שקבע מחוקק המשנה, אלא שבענייננו צירופו של הבנק נחזה על פני הדברים להיראות כצירוף פורמלי, שלא לומר מעבר לכך. כאמור מעלה, הבנק איננו צד למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, וכל מעורבותו הוא במתן הערבות, והשאלה אם הערבות תחולט אם לאו לא תיגזר מעמדה שיביע הבנק, כי אם לפי שיכריע בית המשפט במחלוקת שבין בעלות הדין. צירוף פורמלי של בעל דין איננו יכול לבוא תחת הזיקות השונות, שכולן מפנות את בעלי הדין להתדיין במחוז אחר, משמע מקום כריתת ההסכם, מקום ביצוע העבודה, ומקום מגוריו של הנתבע (המבקשות). התחשבות בצירופו של נתבע פורמלי, להתדיינות שכל זיקותיה מבחינת הסמכות נתונות לבית משפט במחוז אחר, חותרת תחת ההיגיון העומד ביסודה של הסמכות המקומית, שנועדה להקל עם בעלי הדין, משום הזיקות השונות שיש לסכסוך ולבעלי הדין ביחס למקום ההתדיינות (השוו, למשל: ה"פ (שלום-חיפה) נדים כמאל ובניו בע"מ נ' עיריית נצרת עילית (27.4.15) מפי כב' השופט א' דורון).

12.כעולה מן האמור עד כה, הסמכות המקומית נתונה לבתי המשפט במחוזות הדרום והמרכז. כיוון שכך, את התובענה יש להעביר לאחד משני מחוזות אלה. הזיקה למחוז הדרום מקורה במען של המבקשות (הישוב עומר). הזיקות למחוז המרכז נעוצות הן במקום כריתת החוזה והן במקום ביצוע העבודה. נראה בעיניי, כי הנכון יותר הוא לבחור במחוז המרכז, משום הזיקה למקום כריתת החוזה וביצוע העבודה, כך תושג התכלית שביסודה של תקנה 3(ב), משמע הנוחות המרבית של שתי בעלות הדין ככל הנוגע למקום ההתדיינות.

13.כפי שצוין לעיל, משמצאתי כי אין לבתי המשפט במחוז הצפון סמכות מקומית, הרי שיש להעביר את ההתדיינות למחוז המוסמך לפי המקום, ואת זאת יש לעשות בטרם תוכרענה הטענות האחרות שהעלו המבקשות, ובתוכן הטענה לעיכוב הליכים בשל קיומה של תניית בוררות. באלה יעסוק בית המשפט אליו תועבר התובענה.

14.סיכומם של דברים הנני מקבל את הערעור, מבטל את החלטת בית המשפט קמא, ובגדר סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 הנני מורה על העברת התובענה לבית משפט השלום במחוז המרכז. החלטתי זו תועבר לידי כב' נשיא/ת בתי המשפט במחוז המרכז שיקבע/תקבע את בית המשפט בתוך מחוז המרכז, שיקבל לידיו את הטיפול בתובענה.

15.המשיבה תשלם למבקשות שכר טרחת עורכי דין בהליך שלפניי בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ו, 11 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.