רע"א 1157/15 מ.מ. נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 13.1.2015 של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 6843-06-14 (כב' השופט הבכיר י' גריל והשופטות י' וילנר וב' טאובר), בגדרו נדחה באופן חלקי ערעור המבקש על פסק דינו מיום 13.4.2014 של בית משפט השלום בחיפה בת"א 21159-06-10 (כב' השופט א' דורון), אשר במסגרתו נפסקו למבקש פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים בה היה מעורב.

רקע והליכים קודמים

1. המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים בה היה מעורב ביום 26.7.2009. המשיבה לא חלקה על חבותה, ועל כן עמדה לדיון שאלת גובה הנזק בלבד. לבקשת המבקש ובהסכמת המשיבה, מינה בית המשפט שני מומחים רפואיים מטעמו – האחד בתחום האורתופדי, פרופ' צינמן, והשני בתחום אף-אוזן-גרון (להלן: א.א.ג.), פרופ' יואכימס. במסגרת שתי חוות הדעת נקבע כי למבקש לא נותרה נכות צמיתה עקב התאונה. שני המומחים הרפואיים נחקרו על חוות דעתם. המבקש השיג על קביעות המומחים הרפואיים שמונו, והגיש בקשה למינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדי, בין היתר, בטענה כי חוות דעתו של פרופ' צינמן מבוססת על דעה קדומה. כמו כן, בסיכומיו, ביקש המבקש למנות מומחה נוסף אף בתחום הא.א.ג., ככל שלא תתקבלנה טענותיו ביחס לחוות דעתו של פרופ' יואכימס.

2. ביום 13.4.2014 קבע בית משפט השלום כי יש לאמץ את מסקנותיהם של שני המומחים מטעם בית המשפט ודחה את הבקשות למינוי מומחה רפואי נוסף, כל זאת לאחר סקירה של האמור בשתי חוות הדעת ושל טענות הצדדים, ותוך עמידה מפורטת על הטעמים שהובילו את בית המשפט לקביעותיו. לפיכך, פסק בית המשפט למבקש פיצוי גלובלי בסך 2,000 ש"ח בגין הפסד השתכרות לעבר, פיצוי גלובלי בסך 2,500 ש"ח בגין הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ופיצוי בסך 7,500 ש"ח בגין כאב וסבל,כל זאת בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13 אחוזים. בתוך כך, דחה בית המשפט את טענות המבקש ביחס לפיצויים בגין ראשי נזק נוספים, כאשר נקבע, בין היתר, כי המבקש חזר לעבודתו כמרצה באקדמיה למוסיקה בירושלים, ואף המשיך להופיע כנגן כארבעה חודשים לאחר התאונה.

3. כלפי פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, במסגרתו השיג על אימוץ האמור בחוות הדעת מטעם המומחים הרפואיים וטען כי הסכום שנפסק לזכותו מקפח אותו. בית המשפט המחוזי אישר את עיקר פסק דינו של בית משפט השלום לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), ועל כן דחה את חלקו העיקרי של הערעור. נקבע, כי בית משפט השלום ערך דיון מפורט ומנומק בכל אחת מהסוגיות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים, תוך שהסיק את המסקנות העובדתיות המתחייבות מן הראיות שהובאו בפניו, וקבע מסקנה משפטית שנתמכת אף היא בממצאים העובדתיים. יחד עם זאת נקבע, כי בשים לב לתקופת הנכות הזמנית של המבקש, יש להעמיד את שיעור הפיצוי בגין הנזק שאינו ממוני על סך של 16,000 ש"ח.

הבקשה

4. הבקשה דנא מופנית כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתה מעלה המבקש טענות שונות ומגוונות. בתמצית, טוען המבקש כי היה על בית המשפט המחוזי להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בבית משפט השלום באשר לנזק שנגרם לו כתוצאה מהתאונה – בין היתר, ביחס לנכות שנגרמה בשל פגיעה במערכת הווסטיבולרית ופגיעה בצווארו של המבקש. עוד נטען, כי אין בחוות הדעת מטעם פרופ' יואכימס לשקף נכונה את מצבו של המבקש, כאשר התשתית העובדתית עליה ביסס את קביעותיו חסרה, ועל כן התבקש בית המשפט להורות על מינוי מומחה נוסף בתחום הא.א.ג.. כמו כן, טוען המבקש כי יש אף להורות על מינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדי, בין היתר, מאחר שעולה חשש ממשי כי פרופ' צינמן נגוע בדעה קדומה ביחס למבקש, נוכח אמירותיו כי במרבית המקרים תובעים מתחזים רק לצרכי תביעתם. נוכח האמור טוען המבקש כי יש ליתן רשות ערעור בעניינו, שכן בקשתו מעלה שאלות משפטיות כלליות ביחס לחריגת מומחים מחובותיהם, כמו גם את הסוגיה האם ראוי כי ערכאת הערעור תסתפק באימוץ לקוני ללא הנמקה של פסק הדין בערכאה הדיונית כאשר הערעור מעלה שאלות משפטיות חשובות. בצד זאת נטען, כי יש ליתן רשות ערעור נוכח עיוות הדין שנגרם למבקש בשל הקביעה כי הלה אינו סובל מנכות צמיתה ובעקבות אימוץ חוות דעת המומחים הרפואיים.

דיון והכרעה