רע"א 10985-07-16 מוסטפא חוסין נ' רשות הפיתוח באמצעות מקרקעי ישראל

זו בקשה לרשות ערעור כנגד החלטת בית משפט השלום בקריות (השופט נאסר ג'השאן) מיום 14.6.16, לפיה דחה את הבקשה לעיכוב ההליכים בתובענה שהגישה נגדו המשיבה, בשל הליך תלוי ועומד בת"א 11516-04-16 ולחילופין איחוד הדיון עם אותו תיק. המשיבה מתנגדת לבקשה.

כעולה מהעובדות שבפני בית המשפט קמא, המבקש בנה בחלקה 46 בגוש 19127 ללא רשות המשיבה, שהיא בעלת 677/2577 מהחלקה, באותו חלק מהמגרש שלפי הסכם שיתוף שנרשם בין המשיבה לבעלים אחרים, הוקצה למשיבה. על כן, הוגשה נגדו תביעת פינוי וסילוק יד. בכתב הגנתו טען המבקש, כי הוא אמור לחתום בימים הקרובים על הסכם לרכישת חלקם של הבעלים האחרים, ולכן יהיה שותף בבעלות על המגרש. לשיטתו, הסכם השיתוף נחתם לפני שתב"ע נגסה בחלקם של הבעלים הנוספים, ועל כן זכאים הבעלים הנוספים לחלק מהמגרש של המשיבה, ובמקרה זה יהיה בידי המשיבה פחות מהשטח המינימלי הדרוש לבניה, אין ספק שפירוק השיתוף יהיה בדרך של תשלום למשיבה, ועל כן, יש בכך כדי למנוע את פינויו, ולכן יש לעכב את ההליכים עד להכרעה בפירוק השיתוף.

בסופו של דבר, 10 חודשים לאחר הגשת התביעה, הגיש המבקש תביעה לפירוק השיתוף, על פי טענתו שרכש רק 80 מ"ר מהבעלים הנוספים, ולטענתו הימחו לו הבעלים הנוספים את זכותם לדרוש פירוק השיתוף. כלומר, טענת המבקש המעודכנת היא שבעקבות רכישת 80 מ"ר מהבעלים הנוספים, עשויה תוצאת פירוק השיתוף להיות שהוא יהיה זכאי לבנייה בחלקה, ואילו המשיבה, שלה יותר מ- 600 מ"ר בחלקה, לא תהיה זכאית לבניה אלא לפיצוי כספי.

אני מסכים לדברי בית המשפט קמא, שאין בין הליך פירוק השיתוף להליך הפינוי מספיק שאלות משותפות, עובדתיות ומשפטיות, המצדיקות עיכוב הליכים או איחוד הדיון. המבקש נאחז בדברי בית המשפט, שיתכן שפסק הדין בפירוק השיתוף ייתר את הליך הפינוי, אך מתעלם ממה שנאמר לפני כן ואחרי כן. כדי שהליך פירוק השיתוף ייתר את תביעת הפינוי של המבקש, אשר הסיג את גבולה של המשיבה, חייבת לבוא שורה של החלטות ועובדות, שספק ניכר מאד אם כולן יקרו: קביעה שהסכם החליפין והסכם השיתוף בין המשיבה לבעלים הנוספים הקנה לבעלים הנוספים שטח של 1,900 מ"ר נטו; קביעה שהסכם השיתוף אינו בתוקף; קביעה שהתב"ע משנה את הסכם השיתוף; קביעה שהדרך שעוברת בחלקם של הבעלים הנוספים עוברת בחלקה כולה, גם בחלקה של המשיבה; קביעה שחלקה של המשיבה יתבטא לאחר פירוק השיתוף בפחות מ- 400 מ"ר, השטח המינימלי לבניה; קביעה שפירוק השיתוף יעשה בדרך של התמחרות, ולא בדרך של חלוקה בעין; קניית כל החלקה על ידי המבקש, ועוד. די בכך שאחת הקביעות או העובדות לא תקרה, כדי שתוצאת הליך פירוק השיתוף לא תייתר את הליך הפינוי. כמו שיש להבין מדברי בית המשפט קמא, צירוף כל ההחלטות והעובדות, הוא אפשרות אחת מיני רבות, ואין להותיר את הפלישה של המבקש למקרקעין שלאחר הגשת התביעה נגדו רכש חלק זעום מהם על כנה עד לקיום האפשרות שכל ההחלטות והעובדות האלה יקרו.

אציין, שכל המהלך של המבקש מותנה בכך שלא ישאר למשיבה גודל מגרש מינימלי. גודל המגרש הוא 2,577 מ"ר. לפי טענת המבקש בתביעת פירוק השיתוף, ננגס מחלקם של הבעלים הנוספים שטח של 240 מ"ר עבור כביש (בכתב ההגנה טען שננגס שטח של 160 מ"ר), ויש לנגוס אותו מחלקה של המשיבה. אם ינגס שטח של 240 מ"ר מ- 677 המ"ר של המשיבה, עדיין יוותרו לה יותר מ- 400 מ"ר, שהוא הגודל המינימלי לבניה.

צדק בית המשפט קמא בהחלטתו שלא לעכב את הדיון ולא לאחדו עם הליך פירוק השיתוף. על כך יש להוסיף, שממילא ההחלטה שלא לעכב את הדיון ולא לאחד את התיקים היא החלטת דיונית שבעקרון מצויות בסמכות הערכאה המבררת, ולא ראוי שערכאת הערעור תתערב בה.

על כן, אני דוחה את הבקשה. המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 5,850 ₪. המזכירות תעביר למשיבה סכום זה מתוך העירבון שהופקד, ותחזיר למבקש את היתרה.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ו, 28 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.