רע"א 10735-12-16 כהן בכור ואח' נ' מג'יק סיקרט בע"מ ואח'

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד הרשמת הבכירה ליאורה וינשטיין מיום 20.11.16, בתא"מ 46182-02-16 לפיה כתנאי למתן רשות להתגונן נדרשו המבקשות להפקדה בסך של 18,000 ₪ ב 6 תשלומים.

ברקע הדברים, התנגדות לביצוע שטר בלשכת ההוצל"פ שהועברה לבית המשפט השלום, ההתנגדות הינה לביצוע שטר חוב על סך של 75,000, אשר לגביו טוענות המבקשות ובין היתר לזיוף, ולגביית יתר. ביום 20.11.16 התקיים דיון בו נחקרה המבקשת כאשר בשלב מסוים הסכימו הזוכים למתן רשות להתגונן, ביקשו שההתנגדות תותנה בהפקדת סך של 40,000 ₪ כאשר המבקשות ביקשו כי ההתנגדות לא תותנה בכול תנאי. כך נקבע בביהמ"ש קמא:

" אודה ולא אבוש, כי גם לאחר חקירתה לא הצלחתי להבין מה טוענת הנתבעת. למעט העובדה כי קיבלה מהתובע 60,000 שקלים, והחזירה לו סך של 22,800 שקלים.

דבר זה משאיר יתרה של כ-39,200 שקלים, הצדדים צועקים לי בשלב החלטה זו, צעקות שונות, המחזקות את הבלבול.

לאור האמור לעיל תינתן רשות להתגונן, אך זאת בתנאי שהנתבעת תפקיד סך של 18,000 שקלים

וזאת ב-6 תשלומים בני 3,000 ש"ח כ"א , שהראשון מהם יופקד ב-5.1.17 והבאים בכל 5 לחודש שלאחריו".

לאחר עיון בבקשה ובנספחים שצורפו, החלטתי שאין היא מצריכה תשובה, לפעול בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 ולדחות את הבקשה.

ביהמ"ש קמא קבע תנאי כספי לצורך מתן הרשות להתגונן, הפקדה כספית בסך של 18,000 ₪ ב 6 תשלומים הפקדה אשר מצאה כב' הרשמת הבכירה כאיזון הראוי. מבין אני כי אין מדובר בתנאי שהינו פשוט עבור המבקשות. ברור שיש שיקול דעת ומתחם סביר בקביעת התנאי הכספי, ואיני סבור כי בקביעת התנאי הכספי כאמור שגה ביהמ"ש קמא, במיוחד לאור ההתייחסות בנימוקי ההחלטה לסיכויי ההגנה, גם אם לא בצורה מפורשת.

בהעדר חריגה ממתחם שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט קמא, תוך שקלול מלוא הנסיבות כפי שעלו מהבקשה והנספחים שצורפה לה, לא מצאתי הצדקה להתערבות בהחלטה נשוא הבקשה.

לפיכך, הנני דוחה את הבקשה.