רע"א 10601-10-16

בפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בדימונה בת.א 22062-10-15, שניתנו על ידי כב' הרשם הבכיר אורי הדר ביום 22.9.16 וביום 27.9.16, בהן בוטל פסק הדין, שניתן בהעדר הגנה לטובת המבקשת ונדחתה בקשתה לעכב את ביצוע ההחלטה על מנת שלא להביא לביטול הליכי ההוצאה לפועל שננקטו.

המבקשת, חברת המוביל הדרומי צביקה (1990) בע"מ (להלן - "המבקשת"), הגישה תביעה נגד המשיב, גל גרינברג (להלן - "המשיב"), ונגד חברת דרומא -ארץ, ידע, חוויה בע"מ (להלן - "החברה") שהמשיב הוא בעל המניות בה. במסגרת התביעה, תבעה המבקשת תשלום בגין שירותי הסעה שתמורתם לא שולמה, בתוספת פיצויים בסך 147,221 ש"ח. לאחר שהמשיב לא הגיש כתב הגנה במועד, נתן בית המשפט ביום 7.12.15 פסק דין בהעדר הגנה לטובת המבקשת בגובה סכום התביעה.

ביום 15.8.16 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין, שניתן במעמד צד אחד בה נטען, בין היתר, כי סיכויי ההגנה הינם טובים וכתב ההגנה לא הוגש בשל מצבו הכלכלי והנפשי הקשה של המשיב בשל קריסתה של החברה.

ביום 22.9.16 קיבל בית המשפט את הבקשה. טענת המשיב לפיה לא הוגש כתב הגנה בשל מצבו הכלכלי הקשה - נדחתה. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המשיב, כי היה במצב נפשי קשה עקב קריסתה של החברה ובשל כך לא התמודד עם התביעה בזמן אמת, לאחר שהתרשם ממהימנות המשיב. עוד נקבע, כי העובדה שהוצע למבקשת סכום מסוים על מנת להסדיר את המחלוקת אין כדי להוות הודאה בתביעה., לגופו של עניין, נקבע כי בכתב התביעה אין זכר להתחייבות אישית של המשיב כלפי המבקשת, על אף שהמבקשת יכולה היתה להחתים את המשיב על מסמך מעין זה וטענה זו ראויה לברור.

ביום 25.9.16 הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט קמא לעכב ביצוע החלטה זו לביטול פסק הדין, על מנת שלא להביא לביטול הליכי ההוצאה לפועל בהם החלה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שבכוונתה להגיש. בו ביום דחה בית המשפט את הבקשה וקבע, כי אין בהחלטה שניתנה לביטול פסק הדין כדי למנוע מהמבקשת לנקוט בהליכים להבטחת ביצועו. המבקשת הגישה בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו. ביום 27.9.16 קבע בית המשפט, כי אין הצדקה להמשיך בהליכי הוצאה לפועל הנוגעים למימוש מיטלטלין וכספים וככל והמבקשת היתה מעוניינת לנקוט בהליכי מימוש אחרים - יכולה היתה לעשות כן בזמן הרב שעמד לרשותה טרם הגשת הבקשה לביטול פסק הדין. בהתחשב בכך שהמשיב יודע מזה זמן רב על קיום תיק ההוצאה לפועל ולא פעל על מנת להבריח את נכסיו, לא סביר כי יעשה כן כעת. על כן, נדחתה הבקשה, פרט לקביעה כי העיקולים שהוטלו על הזכויות יעמדו על כנם עד ליום 6.10.16.

מכאן הבקשה.

המבקשת טוענת, כי לא היתה עילה לקבלת הבקשה לביטול פסק הדין. לא הוצגו כל ראיות לטענת המשיב כי היה במצב נפשי קשה, על אף טענת המשיב כי טופל נפשית באותה העת, ולא ניתן היה להסתמך על עדותו. כן לא ניתן משקל לפוסטים שפרסם המשיב בפייסבוק באותה העת אשר אינם עולים בקנה אחד עם טענתו למצב נפשי קשה. על כן, המסקנה הינה, כי התנהלות המשיב נבעה מזלזול בבית המשפט ולא ממצב נפשי כלשהו. כמו כן, קביעות בית המשפט ביחס לאופן התנהלות המבקש נקבעו ללא בסיס עובדתי וזאת על אף שהן אינן בתחום הידיעה השיפוטית.

המבקשת עותרת לביטול ההחלטה שביטלה את פסק הדין ולחילופין להתנות את ביטולו בהפקדת מלוא החוב כתנאי לבירור התובענה. הערעור מופנה גם כנגד החיוב בהוצאות, בטענה שאין זה סבי,ר שהמשיב יגיש בקשה לביטול פסק דין באיחור רב והמבקשת היא שתחויב בהוצאות. כן יש לבטל את ההחלטה מיום 27.9.16 ולהאריך את משך עיכוב הביצוע, בשל החשש להברחת נכסים ובזבוז הזמן השיפוטי שהוקדש להליכי ההוצאה לפועל שננקטו עד כה.