רע"א 10582-05-15

על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' הרשם הבכיר ר' קודסי) בתאמ 12987-01-14

1.בתביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת הוא טען לתאונת דרכים בה היו מעורבות מכוניתו ומכוניתה של המבקשת. לפי תביעתו, המבקשת לא נהגה במכונית, אלא שנהג המכונית מסר לו את פרטיה ואת פרטיו שלו, פרטים שנמצאו, בדיעבד, כוזבים. מכל מקום הוא טען, כי נהג המכונית התרשל בנהיגתו, וגרם למכוניתו שלו נזק. מכאן תביעתו, ובה עתר המשיב לפיצויו על נזקיו.

2.לאחר שהמבקשת לא התגוננה, ניתן נגד פסק דין על פי התביעה. המבקשת עתרה לביטולו, ובית המשפט קמא נענה לבקשתה, ביטל את פסק הדין והורה לה להגיש כתב הגנה. אלא שכתב ההגנה לא הוגש, ועל כן ניתן פסק דין בשנית. המבקשת ביקשה את ביטולו, אלא שבזו הפעם בחר בית המשפט קמא להותיר את פסק הדין על כנו. מכאן בקשת הרשות לערער.

3.בבקשתה שלפניי מסבירה המבקשת את הטעם לאי הגשתו של כתב ההגנה בעתו, ושוטחת את סיכויי הגנתה כנגד התביעה.

ככל הנוגע לאי הגשת כתב ההגנה מסבירה המבקשת, כי אותה עת ילדה שלישיה, היתה שרויה בקושי פיזי ונפשי, ודעתה לא היתה נתונה למשפט בו עסקינן. ואשר לסיכויי ההגנה מפנה המבקשת את תשומת הלב לכך שהיא לא נהגה במכונית (דבר שהמשיב מאשר, כאמור, גם בתביעתו). יתרה מזו, היא אמנם בעלים של המכונית, שהמשיב טוען כי היתה מעורבת בתאונה, אלא שמכוניתה שלה לא היתה מעורבת בכל תאונה שהיא.

4.המשיב מבקש להותיר את פסק הדין על כנו, כשהוא מפנה להתנהלותה המזלזלת של המבקשת כלפי בית המשפט וכלפיו עצמו, בכך שלא הגישה כתב הגנה אף שקיבלה אורכה אחר אורכה לעשות כן.

5.לאחר ששקלתי בטענותיהם של בעלי הדין מצאתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות, ולקבל את הערעור. אלה טעמיי:

6.אכן, התנהלותה של המבקשת לא היתה תקינה. אלא שלהתנהלות זו ניתן הסבר משביע רצון, הסבר הנעוץ בהיריון הקשה ובלידת השלישיה, על הקושי הכרוך בכך. אינני מתרשם, כי זלזול בבית המשפט או בצד שכנגד הוא שהנחה את המבקשת בהתנהגותה זו, כי אם קושי אמיתי, הנובע, כאמור, מטיפול בשלישיה טרייה.

7.לצד הסבר זה יש לראות את סיכויי ההגנה, ואלה נחזים להיות גבוהים במיוחד. כבר מכתב התביעה אנו למדים, כי המבקשת לא נהגה במכונית שהיתה מעורבת בתאונה. אין לנו, בכתב התביעה, כל זיקה של המבקשת לתאונה, זולת בעלותה במכונית, ובכך לא די. יתר על כן, לפי טענתה – מכוניתה לא היתה מעורבת בתאונה, גם לא זו שטוען לה המשיב, כך עלה מבירור שערכה עם בעלה (היחיד שיכול היה לנהוג במכונית). ועל כל אלה, מכתב התביעה גופו עולה תמונה תמוהה, המבססת חשד לפיו המשיב הוּלַך שולל על ידי נהג המכונית הפוגעת, מסר לו פרטים כוזבים, ואפשר בהחלט כי הוא נהג במכונית שאינה מכוניתה של המבקשת (שכאמור מתכחשת לכך שמכוניתה היתה מעורבת בתאונה).

8.כאשר יש בפנינו הסביר משביע רצון לאי הגשת כתב ההגנה, ומנגד עומדים סיכויים בדרגה גבוהה להגנה, יש מקום לביטולו של פסק הדין. בנסיבות העניין, ובמיוחד נוכח סיכויה הגבוהים של ההגנה, סברתי כי אין מקום להתנות את ביטול פסק הדין בהפקדה כספית.

9.משום כל הטעמים הללו הנני מקבל, כאמור, את הערעור ומבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא. מסתבר, כי ממש ביום בו ניתן פסק הדין הגישה המבקשת כתב הגנה. על כן פטור אני מליתן לה שהות להגישו.

לפי נסיבות העניין – אין צו להוצאות.

המבקשת זכאית לכספי הערבון שהפקידה בקופת בית המשפט בהליך שלפניי.

ניתן היום, כ"ב סיוון תשע"ה, 09 יוני 2015, בהעדר הצדדים.