רע"א 1029-01-15 גרליץ ואח' נ' קימחי ואח'

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רובין) מיום 9.12.14 (בת"א 44377-11-12), בגדרה ביטל הסכמה דיונית בין הצדדים מיום 13.10.13, בדבר שימוש בבדיקת פוליגרף לצורך הכרעה במספר סוגיות שבמחלוקת בתיק.

בין הצדדים ניטש סכסוך כספי, בגדרו הגישו המבקשים תביעה כספית כנגד המשיבים. בקליפת אגוז יצוין, כי על פי כתב התביעה והבקשה, בשנת 2007 הפקידו המבקשים בידי המשיב 1, סוכן ביטוח במקצועו שהציג עצמו כמומחה ובעל ניסיון בעסקאות נדל"ן בכלל, וברומניה בפרט, סך של 140,000 יורו לשם רכישת מקרקעין על שם המבקשים בעיר סנגוב שברומניה, תוך שהבטיח לזמנם לראות את המקרקעין טרם הרכישה. לשם כך, מכרו המבקשים, הורים ל-10 ילדים, את דירת מגוריהם היחידה ועברו להתגורר בשכירות, מתוך ציפייה שהבטחת המשיבים לתשואה מהירה וגבוהה בגין רכישת המקרקעין ברומניה תתממש, והם יוכלו לרכוש דירת מגורים גדולה יותר למשפחתם הענפה.

המשיב 1 ביצע רכישת מקרקעין עבור המבקשים ברומניה, אלא שבינתיים הפכו אלה לנטולי ערך מחמת קריסת מחירי הנדל"ן ברומניה, וזאת בניגוד להבטחות ולמצגים מצד המשיבים, תוך הפרת התחייבויותיהם כלפי המבקשים, ובכללן: המקרקעין נרכשו ללא אישורם וללא ידיעתם של המבקשים, שלא על שמם, אלא על שם קרוב משפחתו של המשיב 1, במחיר גבוה ממחיר השוק. לא זו אף זו, המקרקעין נרכשו במושע, ללא אפשרות ריאלית לפצלם, במחוז אחר לחלוטין מזה שסיכמו הצדדים, הרחק מהעיר סנגוב.

בסמוך לישיבת קדם המשפט בבית משפט קמא, שנערכה ביום 11.3.13, הסכימו הצדדים, כי מספר מחלוקות בין הצדדים יוכרעו על פי תוצאות בדיקת פוליגרף; לאחר קבלת התוצאות, כל אחד מהצדדים יורשה להגיש את תצהיריו וראיותיו בתיק, לרבות התייחסות לתוצאות הפוליגרף, ותאופשר חקירה נגדית של הצד שכנגד.

עוד הוסכם, כי הצדדים יחליפו ביניהם רשימת שאלות, שכל צד מעוניין להפנות למשנהו, ויסכימו ביניהם על נוסח שאלות סופי שכל צד יישאל עליו, וכי תשובות בדיקת הפוליגרף ישמשו בגדר ראיה. ביום 29.12.13 קיבל הסכם הפוליגרף תוקף של החלטה ובית משפט קמא מינה, בהסכמת הצדדים, את הגב' אילת הרמלין, כאמונה על ביצוע הבדיקה.

בין לבין נתגלו בין הצדדים חילוקי דעות לעניין זהות הנבדקים ונוסח השאלות, וביום 4.11.14, בחלוף כשנה וחצי מאז ההסכמה וכעשרה חודשים וחצי לאחר ההחלטה, הודיעו המשיבים לבית משפט קמא כי אינם מוכנים עוד לבדיקת הפוליגרף וביקשו לדון בתביעת המבקשים בדרכים המקובלות וכנדרש על פי הדין.

ביום 9.12.14, כשנה לאחר מתן ההחלטה, ביטל בית משפט קמא את הסכם הפוליגרף בקבעו כי מדובר בהסכמה דיונית חריגה, שכן בדרך כלל בדיקת פוליגרף איננה ראיה קבילה ואין זה ראוי לאכוף על אדם את ביצועה. יתר על כן, בית משפט קמא הוסיף וקבע כי בהסכמה הדיונית לבדיקת פוליגרף כל אחד מהצדדים רשאי בכל עת עד לביצוע הבדיקה לחזור בו מהסכמתו.

מכאן הבקשה שבפניי.

טענות הצדדים

לטענת המבקשים, רעיון עריכת בדיקת הפוליגרף הועלה ע"י המשיב 1 בסיום ישיבת קדם המשפט הראשונה, והמבקשים שקלוהו היטב בטרם הסכימו לו, כך שההסכם לא נולד ביום אחד. ההסכם נועד לחסוך הוצאות וזמן שיפוטי יקר, לייעל את הדיון ולא לנהלו בדרך הרגילה. לדידם, הטעם היחיד לרצון המשיב 1 לבטל את ההסכם, הינו הפחד האוחז בו לעבור את הבדיקה שתוביל לחשיפת שקריו והתנהלותו בכל הנוגע לתביעת המבקשים. המבקשים מסכימים כי לא ניתן לכפות על אדם בדיקת פוליגרף ללא כל הסכם, אלא שלטענתם, מעת שאדם חתם על הסכם, עליו לכבדו. עוד טענו, כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי הסכם בדיקת הפוליגרף כולל בחובו הסכמה לפיה כל צד רשאי לסגת מההסכם עד לעריכת הבדיקה, שכן אין להנמקה זו כל בסיס בפסיקה.