רסמי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה למינוי מומחה בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט לקביעת נכותו של המבקש.

המבקש, יליד 1963 הגיש תביעת נזקי גוף נגד המשיבה בגין שני אירועים בהם ניזוק, לטענתו, עת היה אסיר במתקני המשיבה.

הבקשה

המבקש עותר למינוי מומחה בית משפט חרף העובדה שלא הגיש חוות דעת רפואית מטעמו. לטענתו, על בית המשפט לקבל בקשתו, וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית נטען כי המבקש הינו חולה פוליו, חסר כל ונרקומן, אשר ידו אינה משגת לממן מומחה רפואי מטעמו. שנית נטען כי קיימים, למצער לכאורה, סיכויים לקבלת התביעה, שכן לגבי האירוע הראשון המשיבה הודתה בכתב ההגנה כי היתה נפילה ומשכך קיימת עילת תביעה לכאורה, ובאשר לאירוע השני קיימת, לטענת המבקש הודאת בעל דין באשר לרשלנות המשיבה. לבסוף טוען המבקש כי קיימת ראשית ראייה לכך שהעניין שברפואה מבוסס אף על פי שלא הוגשה חוות דעת רפואית מטעמו. בעניין זה נטען כי ראשית הראייה קיימת נוכח העובדה כי למבקש נגרם שבר בירך.

תגובת המשיבה

לטענת המשיבה, על פי ההלכה הפסוקה, רק בנסיבות מיוחדות או טעמים מיוחדים שילובן של תקנות 127 ו- 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 ("תקסד"א") מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת מטעמו ולמנות מומחה מיוזמתו. אין במקרה שלפנינו נסיבות או טעמים מיוחדים כאמור, אשר יצדיקו הפעלת סמכות בית המשפט לפי תקנה 130(א) לתקסד"א.

עוד לטענת המשיבה, לא הובאו אסמכתאות להוכחת מצבו הכלכלי של המבקש, אשר אינו מאפשר להעמיד מומחה מטעמו, וכן לא צורפו לכתב התביעה מסמכים רפואיים המהווים ראשית ראייה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בטרם יגיש המבקש חוות דעת מטעמו.

דיון

תקנות סדר הדין האזרחי הרלוונטיות לענייננו –

127.רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א–1971 (להלן — חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

מיום 30.6.2005

תק' (מס' 3) תשס"ה-2005

ק"ת תשס"ה מס' 6388 מיום 31.5.2005 עמ' 658

החלפת תקנה 129

הנוסח הקודם:

חוות דעת של מומחה מטעם בעל דין

129.רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין במועדים ובמספר עתקים כפי שנקבע לכך בתקנות סדרי הדין (עדות מומחים), התשט"ו-1954.

130.(א)בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן – מומחה מטעם בית המשפט).

כאמור, שילוב התקנות מאפשר לבית המשפט, בהתקיים טעמים מיוחדים, לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת מטעמו, וחלף זאת למנות מומחה מטעם בית המשפט. שימוש בסמכות זו של בית המשפט אינו גורע מזכות בעל הדין שכנגד להגיש חוות דעת מטעמו, ואף להציגה בפני מומחה בית המשפט (בשונה מההסדר הקבוע לגבי מומחה בית משפט בנפגעי תאונות דרכים).