רסין ואח' נ' אזולאי

פסק דין

בפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 5.8.13 בשעות אחר הצהריים בכביש מס' 42 מכוון ראשון לציון דרום לכוון יבנה רחובות (להלן:"התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב תובע 2 מס' רישוי 2445451 נהוג בידי תובע 1 (להלן :"רכב התובעים") ורכב הנתבעת מס' רישוי 8291614 נהוג בידי הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת").

בתביעתם עתרו התובעים לחיוב הנתבעת בסכום הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:

1.נזק לרכב סך של - 11,682 ₪.

2.שכ"ט שמאי בסך של - 926 ₪.

3.ירידת ערך הרכב בסך של - 1754 ₪.

4. הוצאות ובזבוז זמן בסך של - 1000 ₪.

להוכחת הנזקים הגישו התובעים חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט שמאי, מסמכים ותמונות.

תובע 2, הבעלים של רכב התובעים ציין בעדותו הדברים הבאים:

"אני הבעלים של רכב מספר 2445451 שבו נהג ביום 5.8.13 בני רסין אדר שהוא תובע 1 בתיק זה. הרכב היה מעורב בתאונה, אני לא הייתי נוכח בעת התאונה. כפי שמסר לי בני האחריות לקרות התאונה היא על הנתבעת אזולאי שולי אשר נהגה ברכב יונדאי שמספרו 8291614 ופגעה ברכב שלי ונגרמו נזקים, אני צירפתי לתביעה חוות דעת שמאי, תמונות ומסמכים המעידים על הנזק. מדובר בנזק לרכב בסך של 11,682 ₪, שכ"ט שמאי 926 ₪, ירידת ערך הרכב 1,754 ₪, אני תובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ובסה"כ 15,362 ₪. מבקש לפסוק סכום הנזק ריבית הצמדה והוצאות. כפי שמסר לי בני בעת התאונה היה נוכח ברכב גם בן נוסף שלי שהוא בני הבכור ושמו אביב אבל הוא סטודנט באיטליה ולא יכול היה להגיע לדיון היום. בני יהיה רק ביולי 2014 בארץ בחופשה ואני לא מבקש לדחות את הדיון על מנת שיבוא ואסתפק בעדות בני שהוא תובע 1".

תובע 2 לא נחקר בחקירה נגדית ע"י הנתבעת.

תובע 1, בנו של תובע 2, תיאר בעדותו את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה כדלקמן:

"ביום 5.8.13 בשעות אחר הצהריים נהגתי ברכב שבבעלות אבי שהוא תובע 2 . מספר הרכב שבו נהגתי הוא 2445451 , נהגתי בכביש 42 מכוון ראשון לציון דרומה לכוון יבנה, הכוונה שלי היתה להגיע לרחובות, לידי ישב אחי הגדול. נסעתי לכוון דרום, הגעתי לצומת כפר הנגיד והייתי צריך להמשיך בנסיעתי ישר קדימה לכוון דרום. כביש 42 הוא דו מסלולי כלומר התנועה מתנהלת באופן שכלי הרכב נעים זה מול זה כל אחד בצד הכביש כוון נסיעתו. צומת כפר הנגיד אינה מרומזרת. כפי שציינתי הייתי צריך להמשיך בנסיעתי ישר קדימה לכוון דרום ולחצות את צומת הנגיד ולהמשיך ישר בנסיעה, כשהייתי עוד בנסיעה לפני צומת הנגיד רכב שנסע לפניי האט ועצר בפתאומיות ואני הייתי צריך גם לעצור אחריו. הרכב שלפניי עצר בפתאומיות כי מצד ימין הדרך כוון נסיעתי, מכפר הנגיד יצא רכב לתוך הצומת ונסע שמאלה כוון נסיעתו לכוון צפון. מאחר והרכב שלפניי עצר בפתאומיות כדי לא לפגוע בו הייתי צריך גם אני לעצור בפתאומיות וסטיתי מעט שמאלה כוון נסיעתי כדי לא לפגוע ברכב לפניי, אני הסתכלתי במראות וראיתי את הרכב שהוברר שנהגה בו הנתבעת שאחר הסתבר לי ששמה אזולאי שולי והיא נסעה מאחוריי במרחק סביר יחסית ואחרי שאני כבר עצרתי ועמדתי כמה שניות היא המשיכה בנסיעה ופגעה בצד שמאל של הרכב שלי וגרמה לנזקים. אחרי התאונה ירדנו מכלי הרכב, בדקתי שכולם בסדר ולא נפגעו, לא רציתי לעצור בנתיב הימני כי הוא לא היה פנוי וכך גם הנתבעת כי לא רצינו להפריע לתנועה ולכן נכנסנו ימינה כוון נסיעתנו לכוון כפר הנגיד ועשינו פרסה בכפר הנגיד והסתובבנו לכוון ממנו הגענו ועצרנו במקום שהשוליים היו רחבים יותר ושם החלפנו פרטים וצלמנו תמונות בנייד. לרכב שבו נהגתי נגרמו נזקים הכל כפי שפורט בדוח שמאי ותמונות שצולמו. אני צירפתי למסמכי התביעה שני צילומים של הצומת לכוון דרום שזה הכוון שאליו נסעתי. התמונות מוגשות ומסומנות א ו-ב".

בחקירתו הנגדית לשאלה "ציינת בכתב התביעה שלך שהרכב שלפניך האט ועכשיו אתה אומר בלם" השיב "הוא האט ועצר בפתאומיות".לשאלה: "אני אומרת לך שאתה הגעת מצומת כפר הנגיד לצומת ונעצרת באמצע צומת הנגיד וחסמת את התנועה שלי, היתה מונית לפניי שפנתה ימינה לתוך כפר הנגיד ואני המשכתי בנסיעה ישר בכביש 42 לכוון דרום ואתה עמדת באמצע ואז פגעתי עם הרכב שלי בצד שמאל של הרכב שלך", השיב "לא היה הדבר הזה כלל. אני לא יצאתי בנסיעה מכפר הנגיד בכלל אלא כפי שתיארתי". לשאלה "איך אתה יכול לטעון שפגעתי ברכב שלך בדלתות בצד שמאל כאשר אתה טוען שאני נסעתי אחריך", השיב "מפני שהייתי צריך להאט ולעצור בגלל הרכב שעצר לפניי סטיתי שמאלה כוון נסיעתי כדי לא לפגוע ברכב שלפניי ונעצרתי ואת פגעת בצד שמאל של הרכב שלי כפי שתיארתי".

הנתבעת תיארה בעדותה את אופן קרות התאונה בציינה כדלקמן:

"ביום 5.8.13 בשעות אחר הצהריים נהגתי ברכב מסוג יונדאי מספר רישוי 8291614. אני נסעתי בכביש 42 לכוון דרום, נסעתי הביתה לכוון יבנה. התקרבתי לכוון צומת הנגיד, לפניי נסעה מונית. המונית פנתה ימינה כיוון נסיעתה לכיוון כפר הנגיד וזאת עשתה בצומת הנגיד ואני המשכתי בנסיעה לתוך הצומת ישר קדימה לכוון דרום ופתאום ראיתי את הרכב של התובעים שהוא עומד בתוך תחום הצומת עם החזית שלו לכוון ראשון לציון, כלומר הוא הגיע מכוון כפר הנגיד שזה בצד ימין הדרך כוון נסיעתי ונכנס לצומת ורצה לנסוע לכוון צפון. אני לא ראיתי את הנסיעה של רכב התובעים מגיע מכפר הנגיד אלא פשוט ראיתי לראשונה את רכב התובעים שהסתבר שנהג בו תובע 1 כשהוא במצב של עצירה בתוך תחום הצומת כשחזיתו לכוון ראשון לציון, היינו צפונה. לא הספקתי לעצור למרות שהאטתי ופגעתי עם הרכב שלי בצד שמאל של רכב תובע 1, שכן תובע 1 חסם לי את הדרך שעה שהיה במצב של עצירה בתוך תחום הצומת. אני אומרת שביציאה מכפר הנגיד יש תמרור עצור ואני חושבת שכשהוא הגיע מכפר הנגיד אז הוא לא ציית לתמרור עצור ונכנס לצומת - זו ההשערה שלי. אני מגישה לבית המשפט תמונות שהשמאי שלי צילם ואלה תמונות של הרכב שלי, מוגשות ומסומנות נ/1 נ/2 ואני מגישה תמונות שהשמאי שלי צילם שזה תמונות של רכב התובע מוגשות ומסומנות נ/3. אני טוענת שאני לא אחראית לתאונה ומבקשת לדחות את התביעה".

בחקירתה הנגדית לשאלה "אני מפנה אותך לתמונה ג' ושואל אותך באיזה צד הפגיעה ברכב שלך" השיבה "בצד ימין", לשאלה "תאשרי לי שרכב התובעים נפגע בצד שמאל" השיבה " נכון. הוא נפגע בצד של הנהג, בדלת". לשאלה : "אם הרכב של התובע לטענתך עמד באמצע הצומת ואת נסעת ישר מצפון לדרום איך יכול להיות שהפגיעה היא בצד ימין של הרכב שלך?", השיבה "לא נכון".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עלי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותם של התובעים. עדותם היתה כנה, רצינית, אחראית ומדוייקת. נחה דעתי כי זכורים היו לתובע 1 שנהג ברכב התובעים כל פרטי התרחשות אירוע התאונה וניתן לסמוך על גרסתו העולה בקנה אחד עם המוצגים שהוגשו.

לא כך באשר לעדות הנתבעת. עדותה היתה בלתי כנה, חמקנית וניכר היה כי הנתבעת מנסה להרחיק עצמה מאחריותה לקרות התאונה ותוצאותיה ולהימנע מלשאת בנזקי התאונה ולו חלקם.