רסאס נ' אבו קטיש ואח'

החלטה

בפני בקשה להיפוך נטל הראיה.

1.הכלל הוא כי 'המוציא מחברו עליו הראיה', לכן ככלל מוטל הנטל על התובע להוכיח את תביעתו.

תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת את סדר הטיעון בתובענה, כאשר הנתבע לא מודה בעובדות שהתובע טוען להן בתביעתו. תחילה יביא התובע את ראיותיו ואחריו יביא הנתבע את ראיותיו שלו. תקנה 158 קובעת, כי התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ולהביא את ראיותיו, אלא אם כן מתקיימות הנסיבות הקבועות בתקנה 159 שעניינה 'הודיה בעובדות'.

2.טענת "הודאה והדחה" מתקיימת כאשר הנתבע מודה בעובדות להן טוען התובע בתביעתו, אך טוען שמחמת עובדות נוספות, אין התובע זכאי לסעד המבוקש. במצב זה, מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו, ואם אינו מרים את הנטל, מתקבלת גרסת התביעה, שכן הנתבע הודה בה (ראו קדמי, "על הראיות", חלק רביעי תש"ע-2009, עמוד 1759).

3.כדי להעביר את נטל הראיה מתובע לנתבע, צריכה טענת הנתבע להיות מסוג "הודאה והדחה" – 'כן אבל', היינו הודאה בכל העובדות הנטענות ע"י התובע, כשבצדה של אותה הודאה, טענות המפקיעות את זכותו של התובע. די בכך שאחת העובדות המקימות את עילת התביעה הוכחשה ע"י הנתבע, כדי שהתובע יהיה הפותח בהבאת הראיות (ראו רע 677/85דורקום מחשבים בע"מנ'יצחק רוט, לט (4) 654).

4.על מנת שסדר הבאת הראיות יתהפך כתוצאה מטענה של הודאה והדחה, יש לקבוע כי הנתבעים הודו בכל העובדות המהוות את עילת התביעה: "סימן ההיכר של הודאה והדחה הוא פשוט: אין הטענה בבחינת הודאה והדחה אלא אם הודה הנתבע בכל עובדות העילה" (י. זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995 עמ' 321).

ומן הכלל את הפרט:

5. העובדות בהן הודו הנתבעים הן כדלקמן:

א.נכרת הסכם שכירות בכתב בין הצדדים;

ב.התובע שילם סך של 12,600 ₪ על חשבון דמי השכירות;

ג.טרם סיום תקופת השכירות כפי שזו נקבעה בהסכם השכירות הכתוב הנתבעים פינו את חפצי התובע מהדירה אותה שכר;

ד.הדירה, לאחר שפונתה מכל חפצי התובע, הושכרה לאדם אחר;

ה.התובע הגיש תלונה במשטרה כנגד הנתבעים;

6. לצד כל אותן עובדות טענו הנתבעים למעשה טענות שהינן טענות הדחה:

א.ההסכם בוטל בסמוך לכריתתו ולמעשה נכרת הסכם חדש בעל פה שקבע סכום חודשי אחר לשכירות;

ב.התובע חב לנתבעים סך של 5,400 ₪ עבור דמי שכירות, שכן ההסכם שבעל פה קבע שכר דירה גבוה יותר.

ג.התובע הוא זה שביקש לסיים את השכירות והוא ביקש מהנתבעים לסייע לו בפינוי חפציו לחדר הממוקם מתחת לדירה.

ד.התובע הוא זה שסירב להגיע ולפנות את חפציו וזאת על אף פניותיהם החוזרות והנשנות של הנתבעים ועל כן הם פינו את הדירה.

7. מכאן שהנתבעים הודו בעובדות המקימות את כתב התביעה אך בו זמנית טענו טענות שלמעשה יוצרות מערך עובדתי חדש שיש להוכיחו ועל כן בקשת התובע להעביר את נטל הבאת הראיות על כתפי הנתבעים – מתקבלת. אין צו להוצאות.