רנקן פור ואח' נ' שוורץ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד.

התיק היה קבוע להוכחות ליום 23.6.13 ואולם, לאחר שהצדדים ניאותו לקיים ק. מ. מורחב בטרם יישמע התיק, הציע ביהמ"ש הצעה והצדדים קיבלו אותה.

אשר על כן, ישיבת ההוכחות התבטלה ואני מורה על פטור ו/או החזר מחצית שנייה של אגרת בימ"ש, אם שולמה ע"י התובע או הנתבע שכנגד.

לעניין הצעת ביהמ"ש שקיבלה תוקף של החלטה על פי הסכמת והודעת הצדדים – התביעה של התובע תתקבל ואילו התביעה שכנגד של הנתבעת/התובעת שכנגד תדחה. תביעתו של התובע תתוחם בסכום מינימאלי שייפסק לטובתו בסך של 20,000 ₪ עד סכום מקסימאלי שייפסק לטובתו בסך של 75,000 ₪, כאשר כל צד יוכל לטעון לגבי הוצאות המשפט.

לאחר שעורכי הדין קיבלו הסכמת הצדדים, טענו עורכי הדין בע"פ במעמד ישיבת ביהמ"ש.

על פי סיכומי ב"כ התובע, יש לראות בהסדר כמבטא את העמדה, כי היה בסיס לתביעת התובע והתביעה שכנגד היתה רק תביעה שהיתה משקל נגד.

לטעמו של התובע, לאור הסכום המשמעותי של 125,000 ₪ ששולם ע"י התובע לנתבעת ולאור העובדה שההפרה היתה מצידה של הנתבעת, יש לפסוק את הסכום המקסימאלי על פי הצעת ביהמ"ש בתוספת הוצאות על פי שיקול דעתו של ביהמ"ש.

על פי סיכומי הנתבעת, היו הפרות חוזיות כאלה או אחרות של התובע ובנו עצמו והדבר צריך להילקח בחשבון ע"י ביהמ"ש בשקלול כולל של העיסקה ולכן יש לפסוק את הסכום המינימאלי על פי הצעת ביהמ"ש ולא להוסיף הוצאות משפט, דהיינו הלכה למעשה כל צד יישא בהוצאותיו.

לאחר שעברתי על סיכומי הצדדים, על כתבי הטענות, על המסמכים שהוגשו לי ועל התצהירים, אני נותן בזאת את פסיקתי – דין תביעתו של התובע להתקבל, דין התביעה שכנגד להידחות.

אני פוסק לתובע סך של 55,000 ₪, כאשר לסכום זה יש להוסיף 10% שכ"ט עו"ד + מע"מ וכן אגרת בימ"ש ששולמה ע"י התובע, כאשר אני מעמיד אגרה זו על אגרת מינימום וגם לגבי התביעה שכנגד אני מעמיד אגרה זו על אגרת מינימום, באופן שהמזכירות תחזיר חלק יחסי מאגרת בימ"ש ראשונה בתוך 30 יום, כאמור לעיל.

להלן נימוקי בימ"ש בהגעה לתוצאה האמורה:

1.עניין לנו בעיסקה לרכישת קיוסק אשר כלל בתוכו תחנה של מפעל הפיס, לוטו ווינר, בנוסף לתכולת הקיוסק.

בגין העיסקה היה צריך התובע לשלם לנתבעת סך של 179,000 ₪.

התובע קיבל לידיו את הקיוסק אבל הנתבעת לא הצליחה להעביר לידיו זיכיונות של מפעל הפיס והלוטו ובסופו של דבר התובע הודיע על ביטול העיסקה, החזיר את הקיוסק לידי הנתבעת, אשר המשיכה לנהל אותו בעצמה.

התובע שילם לנתבעת סך של 125,000 ₪ כחלק מחיובי העיסקה ואין להתעלם מסכום משמעותי זה בבואו של ביהמ"ש לפסוק לטובת התובע. מה עוד שהגם שהנתבעת חולקת על גובה הסכום אך מודה כי שולם סכום של לא פחות מ- 110,000 ₪ בגין העיסקה.

2.עם זאת, יש להתחשב גם בטיעוני הנתבעת, כפי שבאו לידי ביטוי. התובע הבין כי בסופו של דבר בנו לא מוכן לעבוד בעסק ולכן גם לא חתם על כל המסמכים הדרושים לשם העברת הזיכיונות על שמו. לא הובאו ראיות כי אי אישור הזיכיונות היה כתוצאה מהתנהלות כזו או אחרת של הנתבעת.

הנתבעת לא היתה מחויבת בביטול ההסכם והתובע הוא זה שהיה צריך להוכיח כי התנהגות הנתבעת היא זו שגרמה לסיכול ההסכם.

3.התובע סגר את העסק, דבר שגרם למועצה להסדר הימורים בספורט לפנות לתובעת ולהתרות בה על שלילת הזיכיון.

4.הנתבעת המשיכה ושילמה את החשבונות בעסק גם לאחר מכירתו לתובע (ארנונה, חשמל, דמי שכירות).