רן נחום נ' רשת עמל 1

פסק דין

1.התביעה שפנינו עניינה עתירתם של התובעים, גמלאים של הנתבעת, לתשלום מענק פרישה בשיעור 0.833% משכרם, בגין חודשי עבודתם החל מיום 1.9.1982.

הצדדים לתובענה

2.התובע 1, מר דוד קריספין, עבד כמורה החל משנת 1970 ועד ליום 31.8.1997. בעת פרישתו היה כבן 50 שנה.

3.התובע 2, מר רן נחום, עבד בנתבעת כמורה ובהמשך כסגן מנהל, החל משנת 1967 ועד ליום 31.8.1998. בעת פרישתו היה מר נחום בן כ- 55 שנה. בשנות ה- 80 כיהן מר נחום כראש ועד עובדי ההוראה בנתבעת.

4.הנתבעת, רשת עמל 1, הינה מוסד ללא כוונת רווח ומנהלת בתי ספר יסודיים ומכללות. עד לשנת 2007 פעלה הנתבעת כחלק מן ההסתדרות והחל משנת 2007 התאגדה כחברה לתועלת הציבור.

5.חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות (להלן: "חוקת העבודה") חלה על עובדי הנתבעת.

הליכים קודמים שהתנהלו בפני בית הדין

6.בשנת 1999 הגיש התובע 2 יחד עם שניים אחרים (יהודה שוחט ז"ל ויעקב בן שמחון) תביעה נגד קרן הפנסיה ונגד ההסתדרות (עב 913934/99 בפני כב' השופטת מאירי) בעניין חישוב השכר הקובע לפנסיה. בסופו של דבר, התביעה נמחקה בשנת 2004.

7.בשנת 2003 הגישו מר נחום ומר שוחט תביעה נוספת שאוחדה עם תביעה שהגיש מר קריספין שעניינה דומה (עב 6271/03, עב 6272/03, עב 8136/04, התנהלה בפני מותב בראשות כב' השופטת שגיא, להלן: "התביעות המאוחדות"), במסגרתה טענו התובעים כנגד תנאי הפנסיה המוקדמת המשולמת להם. התביעה נדחתה בפסק דין מיום 3.11.09.

במסגרת תביעה זו הגישו התובעים בקשה לפיצול סעדים. הבקשה התקבלה בהחלטה מיום 6.1.09 ועל בסיסה הוגשה התביעה דנן.

8.בשנת 2007 הגישו התובעים תביעה נוספת (עב 7107/07 בפני מותב בראשות כב' השופטת גילצר-כץ) במסגרתה תבעו את אותם הסעדים הנתבעים בתביעה דנן. התביעה נמחקה בפסק דין מיום 19.8.08.

טענות הצדדים

9.התובעים טענו כי בשנת 2006 נתחוור להם לראשונה כי הנתבעת הסתירה מהם את זכאותם למענק פרישה בשיעור 0.833% מהשכר הקובע, זכות אשר ניתנה באופן אוטומטי לעובדי הנתבעת, החל מיום 1.9.1982 ועד ליום 31.12.2003.

לטענתם, מדובר בסכום שהופרש ונוכה משכרם ונחסך עבורם לפי חוקת העבודה.

לטענת התובעים, הנתבעת מפלה בינם לבין פורשים אחרים להם היא משלמת את המענק, כשלטענתם, אף מר שוחט ז"ל, עמו הוגשה התביעה הקודמת לבית הדין, קיבל את המענק לאחר שאיים בהגשת תביעה משפטית.

התובעים טוענים כי תביעתם לא התיישנה שכן טענת ההתיישנות נדונה כבר בפני כב' השופטת גילצר-כץ ונדחתה, והוגשה על ידם תביעה קודמת לבית הדין בתוך תקופת ההתיישנות.

כמו כן, לטענתם, תביעתם לא התיישנה בשל התרמית שביצעה הנתבעת בהסתירה מהם את זכאותם למענק.

התובעים טענו כי בנתבעת היה קיים נוהג לפיו היא אינה מיידעת את המורה הפורש בדבר זכאותו למענק בסך 0.833% על אף שהיא חייבת לעשות כן על פי חוקת העבודה, וכי רק מורה שדרש לקבל את המענק בכתב זכה לקבלו.

לטענתם, לאחר שנודע למר אבוביץ, שעבד כמורה וכסגן מנהל בנתבעת ובמקביל שימש כחבר הועד הארצי, על הזכות למענק, החל ליידע את חבריו ומכריו על קיומה של הזכות ומורים שפנו לנתבעת קיבלו את מלוא המענק.