רמת גן ואח' נ' קבלו ואח'

פסק דין

כללי

1.בתאריך 11.3.02 הגישה המערערת, עירית רמת גן, (להלן: "העיריה") תביעת פינוי כנגד המשיבה, המערערת שכנגד, גב' סימה קבלו, (להלן: "סימה") לפינוי דירה 6 בבניין ברח' גאולים 4 ר"ג, (להלן: "הדירה").

העיריה השכירה לסימה בשנת 1992 את הדירה בשכירות שאינה מוגנת לפי חוק הגנת הדייר לתקופה של שנה, ולמרות שהסתיימה תקופת השכירות ולא נחתם הסכם שכירות חדש, המשיכה סימה להחזיק בדירה ועל כן הוגשה תביעת הפינוי.

2.בשל היותה של סימה נתמכת רווחה וכל עוד לא היה לעירייה צורך ממשי בפינוי הדירה, לא הוגשה התביעה וגם לא לאחר מכן, משנתקבל ביום 23.12.02 פסק דין לפינוי.

בתאריך 19.6.06 פורסמה למתן תוקף תוכנית מתאר לפיו השטח בו מצוי הבניין בו מתגוררת סימה, הפך מייעוד של מגורים לשטח ציבורי פתוח, ועל כן נדרש הפינוי, שכן במסגרת התוכנית נדרשת העירייה להרוס בניינים וביניהם הבניין בו מצוייה הדירה בה מתגוררת סימה.

3.באפריל 2013 פנתה העירייה לבאי כוחה של סימה כדי לתאם את ביצוע הפינוי, ומשלא נעתרה הוגש פס"ד הפינוי לביצוע בלשכת הוצל"פ כפר סבא ביום 9.6.13.

בתאריך 18.6.13 עתרה סימה לביהמ"ש לביטולו של פסק הדין הן מחובת הצדק, והן משיקול דעת בית המשפט, מהנימוקים שפרטה בבקשה, נספח 4 לכתב הערעור.

העירייה הגישה תגובה לבקשה ובין היתר טענה כי הבקשה הוגשה באיחור וכן שאין לבטל את פסה"ד מחובת הצדק, לאור המסירה שבוצעה ע"י שליח, ואף לא במסגרת שיקול הדעת משום שסימה לא הציגה הגנה כלשהי.

בתאריך 6.11.13 התקיים בפני הרשם דיון במהלכו נחקרו השליח, עו"ד זילכה מטעם העירייה וסימה עצמה, ולאחר מכן ניתנה החלטת הרשם לגביה הוגשו שני הערעורים.

החלטת הרשם דורון יעקבי מיום 6.11.13

4.בהחלטתו קובע הרשם כי לא שוכנע כי מסירה לסימה בשנת 2002 לא בוצעה כדין או שלא בוצעה כלל, ואולם אי ביצוע פסה"ד במשך 11 שנים הביא למצב בו הצדדים לא זוכרים את המסירה ונסיבותיה ואין בעת ראיות מספיקות כדי להוכיח או להפריך את המסירה בפועל.

באשר לשאלה האם הוגשה הבקשה במועד נקבע כי בתאריך 11.4.13 קיבלה סימה מכתב דרישה לפינוי הנכס עפ"י פסה"ד שכן במכתב צוין קיומו של פסה"ד הפינוי, מאידך קיבלה סימה בפועל את פסה"ד ביום 23.5.13.

הרשם העדיף את "כלל הידיעה" כגובר על ההמצאה ולכן אחרה בהגשת הבקשה לביטול פסה"ד, והיה עליה להגיש בקשה להארכת מועד, בקשה שלא הוגשה.

על האיחור והעדר בקשה להארכת מועד, קובע הרשם ניתן לרפא אם יוכח שיש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק.

הרשם קבע שיש להאריך המועד מאחר והאיחור הוא רק של חודש ופסה"ד לא בוצע משך 11 שנים.

5.הרשם לא מצא שיש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק, ועל כן פנה לבחון את אפשרות הביטול במסגרת שיקול הדעת ואת טענות ההגנה וסיכויי ההצלחה.

בהתייחס לטענת סימה כי זכאית לדיור ציבורי בשל מצבה הכלכלי, קובע הרשם כי העירייה איננה חברה ציבורית העוסקת בדיור ציבורי, ואין סימה זכאית להגנה המוקנית לדייר מוגן.

יחד עם זאת קבע הרשם שיש לבחון לעומק באמצעות ראיות את הקריטריונים והסיבות שהביאו את העירייה להשכיר את הדירה לסימה בדמי שכירות סמליים, ולא לאכוף את זכותה במשך כל השנים הרבות.

למרות שלכאורה זכאית העירייה לפנות את סימה שלכאורה לא עמדה בתנאי השכירות ולמרות שהתנהלות העירייה לא מלמדת על ויתור זכויות, יש לבחון האם הנסיבות מצדיקות את השארת סימה בדירה או מתן דיור חלופי.