בר"ע בנושא הוראת המצווה תוך התניית זכיית מי מבין היורשים

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה ( ס. הנשיא, כב' השופטת ש' ברגר), מיום 28/5/15 בתמ"ש 38178-06-14 (תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין – מגרש ב****); תמ"ש 55018-02-15 (תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין – מגרש בקרית  מ.); ת"ע 53233-01-15 (בקשה לאישור הסכם) ובת"ע 5133-03-15 (בקשת מנהלי העיזבון לאישור חלוקת נכסי עיזבון וסיום תפקידם).

החלטת בית משפט קמא התייחסה למספר נושאים ולמכלול התובענות שהונחו לפניו. במסגרת החלטה מיום 14/7/15, קבעתי כי השגות המבקש, ביחס לת"ע 53233-01-15, מקומן להידון במסגרת ערעור בזכות, זה שהוגש בעמ"ש 9603-07-15 ולא בגדרי בקשת רשות ערעור. במקביל קבעתי, כי מבין אותן ההשגות שאכן מקומן להידון במסגרת בקשת רשות ערעור, הרי שיש לדון באחת בלבד, לאחר שדחיתי את בקשת רשות הערעור ביחס לשאר, וזאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

נותרה, איפוא, השגת המבקש אליה אתייחס בהחלטתי זו, והיא בנוגע לאותו רכיב בהחלטה קמא, במסגרתה ניתן צו לחילופי מסמכים.

עובדות רלוונטיות:

המבקש הוא אחיהם של המשיבות 1-2 והם ילדיה של המנוחה ז.ג. ז"ל, אשר הלכה לבית עולמה ביום 12/1/05 (להלן: "המנוחה").

המנוחה הותירה אחריה צוואה מיום 21/3/04. בית משפט קמא ובגדרי התדיינויות קודמת הורה על קיומה לאחר שדחה את התנגדות המבקש.

בצוואה נקבעו, בין היתר, הוראות מפורשות באשר לזכיית כל אחד מהיורשים – הילדים, בחלקים מן העיזבון וכן נקבעו תנאים מקדימים לזכייתם או לחלוקת נכסי העיזבון, ביניהם.

בין יתר ההוראות שבצוואה היו כאלה שהתנו זכיית מי מבין היורשים בנכס מקרקעין מסוים בויתור על זכויות שהיו לו בנכס מקרקעין אחר, זכויות פרטיות שלו שאינן מהוות חלק מהעיזבון והן אלה שעומדות במוקד הדיון שלנו.

למען שלמות התמונה יצוין כי משיב 3 מונה ביחד עם משיבים 2 ו-4 לשמש מנהלי עיזבון המנוחה.

אתמקד במסגרת הדיון, באותן הוראות שבצוואה הנוגעות לחמשת נכסי המקרקעין הבאים: דירה ב**** ברח' ה. והידועה כגוש 0000 חלקה 00/00 (להלן: "דירת ..."); דירה ב**** ברח' מ. והידועה כגוש 0000 חלקה 00/00 (להלן: "דירת מ."); דירה ב**** ברח' ל. והידועה כגוש 00000 חלקה 00/00 (להלן: "דירת ל."); בית ב**** ברח' א. כאשר המבקש רשום כבעלים של 1/8 הימנו (להלן: "הבית ב-א") ו-שלוש דירות ומחסן ב**** ברח' י.(להלן: "דירות י.").

וכך קבעה המנוחה, במסגרת צוואתה, באשר לנכסי מקרקעין אלה:

את דירת ה. היינה ציוותה למשיבה 1, בעוד שאת דירת ל. ציוותה למשיבה 2.