רמז נ' בן-חמו

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 11.9.11 שבה היו מעורבים מונית התובע ורכב הנתבע.

התובע עותר לסכומים הבאים:

5,050 ₪ עבור תיקון הרכב;

500 ₪ הוצאות שמאות;

500 ₪ בגין הפסד יום עבודה.

לגירסת התובע הוא נכנס מרחוב דגל ראובן לרחוב צה"ל בפתח תקוה והשעה היתה בסביבות 16:00 וברחוב צה"ל קיים בית ספר ובשעה זו יש יציאה של ילדים ולכן היה ברחוב תנועה כבדה.

התובע היה בפקק תנועה התקדם, עצר, התקדם ועצר שוב התקדם ופעם השלישית קיבל מכה מאחור מרכב הנתבע.

לטענת התובע הנתבע אשם בתאונה מכיוון שהנתבע ניסה לחתוך את הפקק ותוך כדי כך פגע במונית מאחור. המונית לא תוקנה בפועל.

לדעת הנתבע הסיבה שהתובע הגיש את התביעה היא בכך שלנתבע יש גיפ' גדול והתובע פשוט רצה להוציא ממנו כסף.

הוסיף הנתבע שהוא מבוטח ולא צריך לשלם כלום גם אם הוא יפסיד.

בכל הנוגע לתאונה הנתבע טוען שבית הספר בעייתי בגלל שיש המון תנועה במקום ושהתובע חתך לנתיב השמאלי כדי להיכנס למקום חניה של בית הספר.

לאחר ששקלתי את דברי בעלי הדין אני החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

1.מכלל הראיות אני השתכנעתי ששני הצדדים תרמו בצורה שווה לקרות התאונה תוך כדי חוסר סבלנותם על הכביש.

2.שני הצדדים רצו להתקדם בתוך הפקק שעל יד בית הספר ותוך כדי כך עברו מנתיב לנתיב על מנת להתקדם, לכן כל אחד תרם את חלקו להתנגשות.

3.באשר לנזקי התובע לא הוכח שהפסיד 500 ₪ עקב הפסד יום עבודה מכיוון שהרכב לא היה בתיקון.

התובע בעצמו מסר שהתיקון על פי הדו"ח לא אושר על ידי חברת הביטוח אם כי הוא לא פירט מדוע.

4.בנסיבות העניין אני מעריך את נזקיו בסך 2,500 ₪ בלבד ולכן על הנתבע לשלם את מחצית הסכום עקב רשלנות תורמת של התובע.

אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 1,250 ₪ ועוד 500 ₪ הוצאות הדיון.

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.