רמאל נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 20.3.13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 5% נכות (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערער:

2.1בפני הוועדה עמדו שלוש בדיקות שמיעה, אחת מ- 20/3/12, קרי כשנתיים לאחר שסיים התובע עבודתו ועוד שתי בדיקות נוספות האחת מ- 27/7/10 והשניה מ- 20/12/10. הוועדה התכנסה בעניינו של המערער בשתי ישיבות: ישיבה ראשונה מיום 6/2/13 במסגרתה ניתנה התייחסות של הוועדה רק לבדיקה המאוחרת יותר מיום 20/3/12 לאחר התייחסות לבדיקה הזו, הוועדה הייתה בדיעה כי הירידה בשמיעה הייתה תואמת את אחוזי הנכות שנקבעו על ידי הוועדה מדרג ראשון בשיעור 5%. מאחר והבדיקה נעשתה כשנתיים לאחר סיום העבודה, הוועדה החליטה להזמין את תיקו הרפואי של המערער מתיק הנכות הכללי בישיבתה השניה והמסכמת של הוועדה שהתקיימה ביום 20/3/13 הוועדה מציינת שיש בתיקו הרפואי אכן שתי בדיקות שבוצעו בשנת 2010 אך מאחר וקיים פער משמעותי בין שתי הבדיקות משנת 2010 היא העדיפה את הבדיקה מיום 27/7/10 על פני הבדיקה מיום ה- 20/12/10 והיא קבעה שוועדה מדרג ראשון בנכות כללית טעתה. החלטה זו של הוועדה ניתנה ללא כל הנמקה כאשרלא ברור מדוע העדיפה הוועדה בדיקה אחת על פני רעותה ומדוע עת הטילה דופי בתוצאות לא הפנתה המערער לביצוע בדיקה נוספת.

2.2בידי המערער חוו"ד מאוחרת למועד התכנסות הוועדה של ד"ר חניפס מומחה א.א.ג שבדק את המערער וקבע לו נכות בגין טנטון בשיעור 10% ונכות בשיעור 15% בגין לקות שמיעה.

2.3הנימוק הקלאסי היה שיש הפרש לא משמעותי ולא מוסבר בין שתי הבדיקות משנת 2010 אין בכך כדי להוות הנמקה ראויה ויש לתהות מדוע לא הפנתה כאמור הוועדה את המערערת לבדיקה נוספת לאימות השערותיה.

3.טענות המשיב:

3.1בטענות ב"כ המערער נפלו טעויות:-

ראשית, בניגוד לאמירה כי הוועדה הרפואית בהתכנסותה מיום 20.3.13 סברה כי מצבו מצדיק נכות בשיעור 5% הרי שלא כך הדבר. הוועדה מציינת באופן מפורש בשורה השביעית בסעיף 21 לפרוטוקול כי מצבו הרפואי בהתאם לבדיקה מיום 28.7.10 אינו מקנה אפילו 0% נכות.

3.2זאת ועוד, באשר להעדפת הבדיקה בפרוטוקול המסכם הקביעה מנומקת ומוסברת כך שהפער בין הבדיקה מיום 28.7.10 לבין הבדיקה מיום 20.12.10 אינו יכול להיות מוסבר מכוח חשיפה לרעש. ולא תיתכן ירידה כה דרסטית במשך פרק זמן כה קצר. זאת באשר לאי הדיוקים בהתייחסה לכל הבדיקות שעמדו בפניה, הוועדה מסבירה את העדפתה את הבדיקה הראשונה מיום 28/7/10 כיוון ומועד זה סמוך להפסקת עבודתו בחשיפה לרעש.

3.3הוועדה מוסיפה ומסבירה כי הבדיקה מיום 20/3/12 אינה מתאימה לנזק כתוצאה מחשיפה לרעש.

הוועדה הוסיפה והתייחסה לנכויות שנקבעו במסגרת התביעה לנכות כללית.

הוועדה ניתחה את קביעתה הצביעה על שנראה בעיניה כטעות, תוך שהיא מתבססת על ממצאי הבדיקות, כך למשל מסבירה היא כי במסגרת התביעה לנכות כללית היועץ התעלם מבדיקת שמיעה מיום 28/7/10, בדיקה אותה הסבירה עוד לפני כן כי היא החשובה בעיניה.

הוועדה גם מתייחסת לנכות בגין הטנטון שנקבעה בנכות כללית היא המסבירה כיוון ומדובר בתלונה סובייקטיבית קיימת חשיבות רבה לאמינות.

3.4הוועדה מפנה לתוצאות הבדיקה מיום 20/3/12 המעידה על חוסר עקביות ובנוסף על פער בין בדיקת צליל הטהור לבין בדיקת סף השמיעה בדיבור.

בנסיבות אלה קביעתה הינה מנומקת, מפורטת, התייחסה לכל הבדיקות הרלוונטיות, הסבירה העדפתה ולא נפל פגם משפטי בהחלטתה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5.על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.