רמ"ש 88134-06-26 נ.א. נ' נ.א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת אורית בן דור ליבל) מיום 8.6.2026. במסגרת ההחלטה מושא הבקשה, הורה בית משפט קמא על הוצאת חוות דעת מומחה לדין הזר (הדין הפלסטיני) שהוגשה מטעם המבקשת ללא היתר מתיק בית המשפט, וכן דחה את בקשתה לזמן את המומחה להיחקר על חוות דעתו או להעיד כעד רגיל. כמו כן, דחה בית משפט קמא את טענות המבקשת בדבר זכותה להביא מומחה מטעמה ללא פנייה מוקדמת בבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט.

הצדדים הם בני זוג לשעבר המנהלים הליכים בתביעה רכושית לאיזון משאבים, ובכלל זה זכויות בנכסי מקרקעין המצויות בתחומי הרשות הפלסטינית בXX, XX ו - XX. בית משפט קמא ביסס את החלטתו להוציא את חוות הדעת על ההסדר הקבוע בדין לפיו בעלי דין בבית המשפט לענייני משפחה אינם רשאים להגיש חוות דעת מטעמם ללא קבלת היתר מראש. עוד נקבע בהחלטה כי הוכחת דין זר דורשת חוות דעת מומחה וסמכות בית המשפט לענייני משפחה למנות מומחים חלה גם בעניין זה, כאשר זכותו של בעל דין להביא מומחה מטעמו קמה רק לאחר שבקשתו למינוי מומחה מטעם בית המשפט נדחתה.

המבקשת טוענת כי החלטת בית משפט קמא חוסמת בפניה את האפשרות להוכיח רכיב מהותי ומרכזי בתביעתה לגבי זכויותיה בנכסים שברשות הפלסטינית, ומסבה לה פגיעה דיונית חמורה שאינה ניתנת לתיקון. לטענתה, שגה בית משפט קמא כאשר החיל את הוראות סעיף 8(ג) בחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק") ותקנה 25 בתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א - 2020 (להלן - "תקנות המשפחה") על מומחה לדין הזר, שכן דין זר הוא עובדה הטעונה הוכחה באמצעות מומחה מטעם הצדדים ואינו בגדר "מומחה בענייני משפחה". עוד היא מדגישה כי משבחר בית המשפט למנות שמאי ואקטואר בלבד ולא מינה מומחה מטעמו לדין הזר, נסללה בפניה הדרך להגיש חוות דעת מטעמה.

מנגד, המשיב טוען כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף, שכן היא מופנית נגד החלטה דיונית מובהקת המסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. לטענתו, המבקשת עשתה דין לעצמה, הגישה את חוות הדעת ללא היתר ובניגוד למנגנון הדיוני המפורש תוך שהיא נמנעת מלשתף פעולה עם המומחים האחרים שמונו בתיק (שמאי מקרקעין ואקטואר) ומסרבת לשלם את שכרם. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, הביע המשיב הסכמה לזימון מומחה מטעם המבקשת לדין הזר לצורך מתן עדות בלבד, ללא שימוש בחוות הדעת בכתב, תוך שמירה על זכותו להביא ראיות לסתור.

דיון

לאר שעיינתי בשהגישו הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 138(א)(5) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018, במשולב עם תקנה 48 בתקנות המשפחה. אבאר טעמיי.