רמ"ש 36570-02-15 א' נ' ע'

1.         בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת ה' גולדקורן) בתמ"ש 17787-12-11, הראשונה מיום 4/2/15, השנייה מיום 7/2/15 והשלישית מיום 14/2/15.

2.         לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, אני קובע שאין היא מצריכה תשובה ומורה על דחייתה בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ,ד-1984.

3.         שלוש ההחלטות נשוא בקשת רשות הערעור, מתייחסות לאותה בקשה שהגישה המבקשת להזמנת עדים, כאשר בעקבות כל החלטה הייתה מוגשת בקשה נוספת, בין אם למתן החלטה ובין אם כזו המבהירה מדוע יש להיעתר לבקשה להזמנת עדים, ללא צורך בקיום דיון בבקשה בישיבת ההוכחות הקבועה ליום 5/3/15.

            ראשית, יש לומר, כי הדרך בה נקטה המבקשת בפני בית משפט קמא, אינה ראויה. בית המשפט קמא נתבקש ליתן דעתו פעם אחר פעם באשר לאותה בקשה להזמנת עדים, אליה התייחס כבר במסגרת ההחלטה הראשונה מיום 4/2/15, שם קבע כי הבקשה תידון בפתח ישיבת ההוכחות.

            ככל שהמבקשת סברה כי שגה בית משפט קמא, שעה שהורה כפי שהורה, היה עליה להשיג על ההחלטה בדרך המקובלת – הגשת בקשת רשות ערעור. הדברים אמורים במיוחד ביחס לבקשה מס' 72, שכותרתה "בקשה דחופה נוספת להזמנת עדים לאור החלטת בית המשפט הנכבד מיום 4/2/15".

4.         לגופו של עניין, בית משפט קמא לא דחה את הבקשה להזמנת עדים, אלא שסבר כי יש לקיים דיון בבקשה בפתח ישיבת ההוכחות הקבועה ליום 5/3/15.

אמנם וככלל, ראוי כי ההכרעה בבקשה להזמנת עדים תתקבל לפני ישיבת ההוכחות, ובכך יתאפשר, אם זו תתקבל, לשמוע את אותם עדים באותה ישיבה ולא בישיבה נדחית.

יחד עם זאת, הערכאה הדיונית היא האמונה על ניהול ההליך בפניה, ויש להותיר בידיה שיקול דעת נרחב, שאין להתערב בו, אלא במקרים חריגים.

במקרה דנן, בית המשפט קמא, המכיר את התיק על בוריו, שקל את הבקשה ומצא לנכון לדון בה בפתח ישיבת ההוכחות. כאן יודגש, כי בית משפט קמא, ולאור בקשות קודמות של המבקשת, הועיד את התיק לישיבת הוכחות שתוקדש, בעיקרו של דבר, לחקירת העו"ס לסדרי דין, כאשר עדותה של זו הינה מרכזית ביותר, לאור התסקירים שהגישה בעבר וההמלצות שבאו בגדריהם, ומשאלה עשויים להשליך על ההכרעה שתתקבל בהליך, שעניינו משמורת קטינה.

5.         אשר על כן, לא שוכנעתי, כי שגה בית משפט קמא בהחלטה מיום 4/2/15, כשם שלא שגה בהחלטות המאוחרות המפנות לאותה החלטה.

            דחייה זו גם מתחייבת לאור צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, ובהתאם לסעיף קטן (5) לצו האמור, שכן החלטות בית המשפט אינן בגדר דחיה של בקשה לזימון עד, אלא דחיית ההכרעה בבקשה.

6.         בבקשה מלינה המבקשת גם על העדר התייחסות מטעם בית משפט קמא לבקשתה לצירוף דיסק, כחלק מהמוצגים מטעמה. אכן לא מצאתי התייחסות מפורשת של בית משפט קמא לעניין זה – הדיסק. יחד עם זאת הרי שהבקשה לצירופו של הדיסק לא נדחתה. ניתן להבין כי בית משפט קמא, שעה שקבע את הבקשה להזמנת עדים לדיון בפתח ישיבת ההוכחות, ביקש גם כי נושא הדיסק יידון באותה הזדמנות.