בר"ע על הוראות במסגרת תפקידו של רו"ח ואקטואר מטעם בימ"ש

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' ס. הנשיא, השופטת ש. ברגר), מיום 9/2/16 בתמ"ש 6203-12-08, לפיה נתבקש המומחה – רואה החשבון והאקטואר מטעם בית משפט קמא, להגיש רשימת מסמכים הדרושים לו לצורך השלמת חוות דעתו בנושא חשבון הבנק השייך לאמו של המבקש, וזאת תוך 10 ימים, וכי על המבקש להמציא למומחה כל מסמך שיידרש על ידו לצורך כך. 

הוראות אלה שניתנו למומחה ולמבקש, באו על רקע קביעה נוספת של בית משפט קמא בגדרי אותה החלטה לפיה שאלת הפקדות הכספים לאותו חשבון (חשבון אמו המנוחה של המבקש) טרם נתבררה במלואה, בין היתר, בהעדר פרטים מלאים אודות הפקדות כאמור, ולאחר שבית משפט קמא הוסיף וקבע בהחלטה כי אין בסיום המחלוקת בין הצדדים בעניין הדירה בורדיה משום מיצוי כלל הטענות הכספיות שהועלו בין הצדדים.

עוד נקבע במסגרת ההחלטה קמא, כי המומחה יתקן חוות דעתו בהתאם למסמכים שיתקבלו ולמידע שיקבל ויגישה תוך 30 יום. על פי ההחלטה קמא, הצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב, ולשם כך קצב לכל צד 30 ימים, כאשר בסיכומיהם יתייחסו לנתונים שיעלו מחוות הדעת המתוקנת.

2. כנגד החלטה זו יוצא המבקש חוצץ, ולטענתו, זו ניתנה בניגוד לשני פסקי דין חלוטים, האחד של בית משפט קמא מיום 10/10/13 (להלן: "פסק הדין"), והשני של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים בעמ"ש 50918-11-13 מיום 15/7/14 (להלן: "פסק הדין שבערעור"), ולאחר ששאלת הברחת הכספים וטענות המשיבה בהקשר זה, נדחו בפסק הדין.

            לחילופין, טוען המבקש, כי שאלת הברחת הכספים לא הייתה במחלוקת בין הצדדים וזכרה לא עלה בכתב תביעת המשיבה לאיזון המשאבים. מוסיף המבקש וטוען, כי נדרש לקיים הליך ראייתי לפני בית משפט קמא להוכחת החובות המשותפים ופירעונם על ידי המבקש בטרם יסכמו הצדדים טענותיהם בדבר חוות דעת המומחה שתוגש, ומוקנית למבקש ואף למשיבה, הזכות לשאול את המומחה שאלות הבהרה או לחקור את המומחה על חוות דעתו המתוקנת. משכך, ועל פי המבקש, לא היה מקום להורות על הגשת סיכומים מיד לאחר קבלת חוות הדעת המתוקנת, מבלי שמיצו הצדדים את זכויותיהם הדיוניות.

3. לאחר שעיינתי בבקשה, סברתי כי היא מצריכה תשובה וכך הוריתי. בתשובתה התנגדה המשיבה לבקשה ועתרה לדחייתה. לטענתה, פסק הדין אינו בגדר פסק דין חלוט, אלא חלקי בלבד, ולא נפלה טעות משפטית בהחלטת בית משפט קמא כאשר בכתבי הטענות השונים, כך גם בכתב התביעה שהגישה לפני בית משפט קמא, היא טענה כי הצדדים צברו מגוון רחב של זכויות בחברות שונות, ואולם אין היא יודעת מה עלה בגורלן, ועל כן עתרה, מתחילת הדרך, לקבל כל מידע רלבנטי הנוגע לזכויות אלה, מכל מין וסוג שהוא (סעיף 20 לכתב תביעתה), כן עתרה למינוי רואה חשבון חוקר אשר יבחן את ההעברות הכספיות שבוצעו אל אמו של המבקש וממנה (סעיף 28 לסיכום טענותיה לפני בית משפט קמא בטרם ניתן פסק הדין). המשיבה מפנה לעוד אמירות וקביעות שמלמדות כי סוגיית הברחת הכספים דרך חשבון הבנק של אמו של המבקש נטענה מפורשות לפני בית משפט קמא.

            עוד טוענת המשיבה כי יש לדחות את טענת המבקש לפיה בית משפט קמא נתן למומחה הוראות המסמיכות אותו שלא כדין לקבוע קביעות שיפוטיות, משטענה זו נדחתה בפסק הדין שבערעור.

העובדות הצריכות לענייננו:

4. הצדדים נישאו זל"ז ביום 20/11/86. חיי הנישואין של הצדדים נקלעו למשבר ובשנת 1997 עזב המבקש את הדירה המשותפת ומאז מתגוררים בנפרד. הצדדים התגרשו זה מזו ביום 11/7/12.

            באשר לזכויות הצדדים בנכסים וברכוש שצברו במהלך חיי הנישואין, הגישה המשיבה כנגד המבקש תביעה לאיזון משאבים, כאשר בגדרה של זו ניתן פסק הדין וכן ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור.