בר"ע על דחיית בקשת אב להורות לאם על השבת קטינים ממרכז הארץ לצפון

לפני בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטה מיום 13.03.16 והחלטה מיום 02.04.16 שניתנו על ידי בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (כב' הש' שדאפנה) במסגרת תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת בעניין משמורת על הילדים הקטינים והסדרי ראיה (תמ"ש 41871-05-14) בגדרן נדחתה בקשת המבקש להורות על החזרת חמשת ילדיהם הקטינים המשותפים של המבקש והמשיבה לאזור מקום מגוריהם הקודם ביישוב מ' בצפון הארץ (להלן: "ההחלטה מיום 13.03.16).

רקע עובדתי והליכים קודמים

1. המבקש והמשיבה הם בני זוג שהתגרשו ביום 12.02.2015, ולהם חמישה ילדים משותפים קטינים. במהלך נישואיהם התגוררו בני הזוג ביישוב מ'. במהלך שנת 2014 נפרדו בני הזוג ועזבו את היישוב מ'. המבקש עבר להתגורר בקרית חיים, והמשיבה עברה עם הילדים להתגורר במקלט לנשים מוכות בחיפה בעקבות טענותיה לאלימות כלפיה מצד המבקש. באותה שנה הגיש המבקש תביעה למשמורת על הקטינים ולקביעת הסדרי ראייה (להלן: "ההליך העיקרי"). במסגרת ההליך העיקרי ניתנה ביום 20.11.14 בהסכמת הצדדים המשמורת הזמנית על חמשת הילדים למבקשת עד להכרעה בתביעה בעניין המשמורת הסופית ונקבעו הסדרי ראיה בין המבקש לשלושה מבין חמשת הילדים וזאת נוכח העובדה ששתי הקטינות הבוגרות לא היו מעוניינות בקשר עם המבקש.

2. במהלך החודשים יוני ויולי 2015 הגיש המבקש מספר בקשות לבית המשפט לענייני משפחה, כי יורה על הוצאת הקטינים מהמקלט ומתן צו המונע את הוצאת הילדים מהמקלט לכל מקום אחר מלבד בית המגורים במ', זאת נוכח כוונת המשיבה לעבור להתגורר עם הקטינים בישוב "ש'".

3. בהחלטה מיום 20.07.15 קבע בית המשפט קמא כי המשמורת הזמנית על הקטינים תמשיך ותהיה אצל האם עד למתן החלטה סופית בהליך העיקרי, הורה על יציאת הילדים מהמקלט ונתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשת להעביר את מקום מגורי הקטינים ליישוב במרכז הארץ או לסביבתו (להלן: "צו המניעה הזמני"). את החלטתו תמך בית המשפט בהמלצת הגורמים המקצועיים אשר קבעו כי טובת הילדים מחייבת את הוצאתם מהמקלט, חזרתם לחיי שגרה והשתלבותם במסגרות חינוכיות וחברתיות, וכי מעבר הילדים למרכז הארץ יסכל את חידוש הקשר עם המבקש וקיום הסדרי הראיה הזמניים שנקבעו בהליך העיקרי. בהחלטה התייחס בית המשפט לענייני משפחה גם לפעולתה החד צדדית של המשיבה אשר תכננה את המעבר למרכז הארץ ללא ידיעה והסכמה של המבקש ואף מבלי שניתן אישור בית המשפט, וקבע כי מדובר בהתנהלות חסרת תום לב תוך ניסיון ליצור עובדות בשטח. ביום 11.08.15, במסגרת בקשת המשיבה לעיון מחדש בהחלטה בצו מניעה, קבע בית המשפט כי המשיבה והקטינים יעזבו את המקלט וישובו להתגורר ביישוב מ' בצפון הארץ וככל שהמשיבה מבקשת לעבור להתגורר ביישוב אחר במרחק סביר תודיע על כך לבית המשפט.

4. המשיבה הגישה לבית משפט זה בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע צו המניעה הזמני. ביום 01.09.15 עוכב ביצוע צו המניעה הזמני בהחלטת בית משפט זה (כב' השופט קולה) בהסכמת הצדדים, ובהסכמתם ניתנה רשות ערעור והבקשה נדונה כערעור.

5. ביום 10.11.15 ניתן פסק דין בערעור, התקבל ערעור המשיבה, בוטל צו המניעה הזמני וניתן למשיבה היתר לעבור להתגורר ביישוב במרכז הארץ בכפוף להחלטות בית המשפט קמא בהליך העיקרי בנושא המשמורת והסדרי הראיה. נקבע, כי אין בפגם שנפל בהתנהלות המשיבה בפעולה החד צדדית כדי להכריע את הכף ולהורות על מתן צו מניעה זמני. כמו כן ניתן משקל לזכותה של האם לשנות את מקום מגוריה ולשקם את חייה לאחר הגירושין ולטובתם של הקטינים נוכח השינוי בנסיבות שחל מאז ניתן צו המניעה הזמני ובהינתן המצב הקיים על פיו המשיבה עברה להתגורר ביישוב ש' והחלה לעבוד באזור המרכז, הקטינים עברו עימה להתגורר במרכז הארץ, והחלו בתהליך קליטה במסגרות חינוכיות. על כן נקבע כי בחינת טובת הילדים נוכח המציאות החדשה מובילה למסקנה כי טובתם היא שהמצב הנוכחי יעמוד בעינו ויימנעו שינויים נוספים בחייהם. עוד צוין, כי המרחק בין מקום מגורי המבקש למקום מגורי הילדים במרכז הארץ הוא סביר ומאפשר קיום הסדרי ראיה, וכי בהיעדר זיקה מיוחדת בין המבקש למקום מגוריו הנוכחי אף אין זה מן הנמנע כי יעבור להתגורר בקרבת מקום מגורי הילדים במרכז הארץ (להלן: "פסק הדין בערעור על צו המניעה").

6. המבקש הגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין בערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון הורה לשירותי הרווחה להגיש תסקיר עדכני. בהתאם הוגשה תגובת פרקליטות המדינה ובה התייחסות גורמי הרווחה (להלן: "תגובת הפרקליטות") אליה צורף תסקיר עובדת סוציאלית ארצית לעניין סדרי דין במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, גב' רקפת עצמון, מיום 03.01.16 (להלן: "תסקיר הרווחה מיום 03.01.16).

בתסקיר מיום 03.01.16 צוין כי הילדים נמצאים בעיצומו של תהליך קליטה לאחר תקופה ארוכה של חוסר יציבות, וכי בטווח הקצר טובתם צריכה להתחשב גם בצרכיהם לקביעות ויציבות. לצד האמור צוינה החשיבות הרבה בשמירה על מקומו של האב בחיי הילדים וקשר משמעותי עמו וכי הפגיעה בילדים בעקבות העדר דמות אב משמעותית או השחרת שמו עולה על הפגיעה העלולה להיגרם בטווח הקצר בשל שינוי נוסף במקום המגורים וערעור היציבות. נוכח האמור המלצת גורמי הרווחה כפי שהובאה בתגובת פרקליטות המדינה היא כי "על ההורים להתגורר במרחק סביר האחד מהשני, גם אם יהיה זה במחיר מעבר של אחד ההורים. ואין לשלול שתהיה זאת דווקא האם, אשר ביצעה מחטף ויצרה עובדות בשטח שלא כדין, בניגוד לטובת הקטינים, והגם שבהכרח ידרוש מעבר נוסף לקטינים הרי שבסופו של יום הדבר לטובתם. עוד נציין, כי אין המדובר בתקופת מגורים כה ארוכה שיצרה נטיעת שורשים בש' ומצב בלתי הפיך".

7. בית המשפט העליון דן בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור, ולאחר קבלת תסקיר הרווחה מיום 28.06.16 ותגובת שירותי הרווחה, קבע כי פסק הדין בערעור, אף שניכר כי בבסיסו עמדו שיקולי טובת הקטינים, ניתן מבלי שהובאה בפניו עמדת גורמי הרווחה באשר לטובת הקטינים באמצעות תסקיר או באופן ישיר ועמדתם לא התבקשה, ומבלי שניתן משקל מספק לעמדתם המקצועית של גורמי הרווחה באותה עת אשר סברו כי טובת הילדים תומכת בהגברת תדירות המפגשים בין המבקש לבין הילדים, ועל כן מחייבת את צמצום המרחק הפיזי בין המבקש לבין הקטינים. בית המשפט העליון ציין בהחלטה, כי עמדת גורמי הרווחה הוסיפה והתחדדה בתסקיר מיום 03.01.2016 אשר לא עמד לעיני הערכאות הקודמות, שבו עמדו גורמי הרווחה במפורש על כך כי טובת הילדים בטווח הרחוק תומכת בצמצום המרחק בינם לבין המבקש וזאת גם במחיר טלטלה מסוימת כעת, אם אכן יאולצו להעתיק פעם נוספת את מקום מגוריהם.