בר"ע על החלטה בבקשה לביטול צו מניעה זמני בנוגע לנכס מקרקעין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופט ט. פפרני) מיום 24/02/16, במסגרתה נתקבלה בקשת המשיבים לביטול צו המניעה הזמני, שניתן במעמד צד אחד ביום 27/10/15 לטובת המבקשים, בנוגע לחלקה 00 בגוש.

עם הגשת בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה.

ההחלטה כללה הוראות וקביעות נוספות, אך הבקשה אינה מופנית כלפי אלה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, אני מחליט, שהבקשה אינה מצריכה תשובה ומורה על דחייתה, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406א' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

כידוע, בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, הרי שבית המשפט שלערעור אינו נוהג להתערב בהם, אלא במקרים חריגים (ראה: רע"א 5120/15 חיאדרה נ' עדנאן (23/07/2015)), ולא מצאתי, כי המקרה שלפניי חוסה תחת אותם מקרים.

אמנם, המחלוקות, המתבררות בפני בית משפט קמא, סבות סביב זכויות במקרקעין וטענות ומענות של שני הצדדים ביחס לאלה, ורק בסוף ההליך ניתן יהא לקבוע, מה חלקו של כל צד במקרקעין שבמחלוקת, אם בכלל. משכך, הרי שברי הוא, משלא נקבע, כי טענות הצדדים הן חסרות כל סיכוי, הרי שהדעת נותנת, כי ראוי, שבשלב זה יעדיף בית המשפט הקפאת המצב הקיים על פני שינויים בו, ומחשש כי בסוף ההליך לא ניתן יהא להחזיר את המצב לקדמותו, והצד שזכה במשפט לא יוכל לממש את זכייתו. לכך היה ער בית משפט קמא ובגדר החלטתו נתן את דעתו לאותו סיכון, תוך עריכת איזון ראוי בין האינטרסים השונים, וכשמושם דגש על השיהוי הניכר בהגשת הבקשה למתן צו מניעה ואיסור ביצוע דיספוזיציה באותם מקרקעין.

בית משפט קמא הפנה להלכות, העוסקות בשיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני, להשלכות שתהיינה לכך, ובמסקנתו זו לא מצאתי, כי נפלה כל שגגה.

בית משפט קמא הגדיר את השיהוי כשיהוי ניכר, היורד לשורשו של עניין, וזאת ללא כל טעם של ממש, תוך שהוא בוחן את הסברי המבקשים לאותו שיהוי ודוחה הסברים אלה לגופם. רק על מנת לסבר את הדעת אביא את הדברים מפי אמרם:

"40.      אני סבור שהתובעים שכנגד פעלו בשיהוי ניכר היורד לשורשו של עניין... יש לזכור, כי ההליך בין הצדדים מתנהל למעלה מעשור, על פני כל הערכאות המשפטיות הקיימות כמעט, ואין לדעת כמה זמן עוד ייערך ההליך. אמנם, אין להתעלם מיתרון הקפאת המצב, אך מנגד, יש לאפשר לצדדים להמשיך ולהתנהל בשגרת חייהם, תוך פגיעה מועטה, ככל האפשר".