רם ואח' נ' שטורם

החלטה

בפני בקשה למתן היתר לגילוי והצגת דו"ח חוקר מטעם המבקשים לאחר שמיעת עדויות הנתבעת.

המשיבה התנגדה וטענה כי בהתאם להוראות הדין על המבקשים לגלות את מלוא המסמכים והראיות אשר לשיטתם יש בהם כדי להביא לקבלת תביעתם ורק לאחר מכן יידרש מן הנתבעת להציג ראיותיה.

משהוגשה הבקשה ניתנה על ידי הנחייה על פיה יועבר דו"ח החוקר לעיוני במעטפה סגורה. הדו"ח על צרופותיו אכן הוגש לעיוני.

השאלה המהותית הניצבת בפני הינה עיתוי גילויו של הדו"ח על כל חלקיו, והשלכות אותו מועד על זכויות הצדדים.

תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), קובעת את "דרך המלך" ביחס לסדר הטיעון והבאת הראיות ובמסגרתו על התובעים-המבקשים, לגלות ראיותיהם ראשונים.

אל תקנה זו נלוות תקנות נוספות שעניינן גילוי ועיון במסמכים.

צודק ב"כ המשיבה בטענתו כי נקודת המוצא הינה שעל המבקשים לגלות את מכלול הראיות , בבחינת ניהול ההליך "בקלפים פתוחים", כאשר אין הוראות הדין או בתי המשפט עושים לצורך כך אבחנה בין מסמך "מועיל" ל"מזיק".

ואולם, לכל כלל ישנם חריגים.

שיקול הדעת היה ונותר על שולחנו של בית המשפט תוך בחינת השאלה האם גילוי ראיה מסוימת, בשלב מוקדם, יכול ויסכל את האפשרות המעשית של בית המשפט לרדת לחקר האמת.

(בעניין זה ראה לדוגמא רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ פ"ד נה(1) 515, רע"א 10551/02 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' אבוטבול (טרם פורסם)).

יתכנו מקרים בהם "דרך המלך" תדחה בפני האינטרס של גילוי האמת תוך שבית המשפט "סולל" דרך נוספת, אלטרנטיבית ביחס לאותו תיק פרטני.

עם זאת, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות קודם שיהפוך את החריג לכלל ועל המבקשים הנטל להסביר מדוע דווקא בתיק זה שבפני, קיימת הצדקה לסטות מן הכלל.

בבואי לשקול האם קיימת הצדקה בתיק זה לאפשר לתובעים להציג את דו"ח החוקר לאחר חקירתה של הנתבעת נתתי דעתי, בראש ובראשונה ,למחלוקת העיקרית הקיימת בתיק זה.

עניינו של תיק זה הוא בשאלת קיומה של זכות דיירות מוגנת לנתבעת בנכס. ההחלטה האם אכן עומדת לנתבעת זכות זו היא בחלקה שאלה משפטית אך היא מושפעת במידה מהותית מאוד מנתונים עובדתיים.

עיון בכתבי הטענות של הצדדים מלמד כי טענותיהם לעניין העובדות הרלוונטיות למתן ההכרעה בתיק זה, סותרות זו את זו.

מכאן כי לגרסתה העובדתית של הנתבעת ומידת המהימנות שיש ליתן בגרסה זו משמעות גדולה מאוד להכרעה בתיק שבפני.

עיון בפסקי הדין השונים אשר ניתנו בסוגיה זו מלמד כי השאלה לה נדרשו הערכאות השונות קודם קבלת ההחלטה האם להתיר הגשה מאוחרת של ראייה אם לאו, נוגעת ליכולתו לכאורה של הצד שכנגד להכין ראיות כוזבות על מנת לסתור את הראיות שבידי המבקש.

הגם כי מרבית המקרים בהם התיר בית המשפט גילוי ועיון בראיות בשלב מתקדם היו בתביעות נזיקין בהן קיים לכאורה חוסר שוויון בין התובע לבין חברת הביטוח, הרי שבתי המשפט השונים הכירו גם באפשרות להותרת גילוי ראייה בשלב מתקדם גם בתביעות "מסחריות-אזרחיות", הגם במשורה.

בנסיבותיו של התיק הפרטני המונח בפני ובמקום שבו טרם נפרסה בפני גרסתה העובדתית של הנתבעת, אני סבורה שיש מקום לעכב גילויו של דו"ח החוקר.