רכאח ואח' נ' אפריאט

פסק דין

1. התביעה נסבה על פיצוי מוסכם בגין הפרת התחייבות לרכישת דירה.

התובעים, בני זוג, ביקשו למכור דירה, והנתבע ביקש לרכשה.

ביום 22.6.05 נחתם בין הצדדים זיכרון דברים, אצל עו"ד אפללו. בזיכרון הדברים נקבע דבר ההסכמה ההדדית לעסקת המכר, מחיר הדירה (240,000 דולר), ומועד לחתימת חוזה המכר.

עוד נקבע, בסעיף 3 של זיכרון הדברים, כי אם מי מהצדדים יחזור בו מעסקת המכר או יבטלה, הוא ישלם לצד השני פיצוי מוסכם בסך 5,000 דולר, וסעד זה בלבד (כך, על פי סעיף 4 של זיכרון הדברים).

הנתבע ביטל את עסקת המכר אך סירב לשלם את הפיצוי המוסכם.

2.התביעה הוגשה ביום 29.7.08, בסדר דין מקוצר. ביום 22.12.08 ניתן כנגד הנתבע פסק דין בהעדר הגנה. כעבור קרוב לשנתיים בוטל פסק הדין, ולאחר דיון בבקשת הרשות להתגונן, ניתנה לנתבע רשות זו, על אף פירכות בגירסתו כפי שצויינו בהחלטתה של כב' הרשמת (כתוארה אז) אונגר-ביטון, מיום 11.10.10.

3.טענתו העיקרית של הנתבע היא כי במעמד זיכרון הדברים הוא העמיד תנאי מתלה לעסקה: כי רכישת הדירה תאושר על ידי אשתו. הנתבע מתגורר דרך קבע בצרפת, ורצה לרכוש את הדירה לצורך ביקורי משפחתו בארץ. הנתבע ביקר בדירה טרם חתימת זיכרון הדברים (לטענת התובעים – פעמיים, ולטענת הנתבע – פעם אחת). הנתבע טוען כי אמר מייד לתובעים כי העסקה טעונה אישור של אשתו, וכך אמר אף לעו"ד אפללו שערך את זיכרון הדברים, ושהוא דובר צרפתית, שפתו של הנתבע. הנתבע טוען כי למרות זאת לא רשם עו"ד אפללו בזיכרון הדברים את התנאי המתלה.

עוד טוען הנתבע כי לא ידע שעו"ד אפללו הוא קרוב משפחה של התובעים ומייצג רק אותם בעסקה, וכי לו ידע זאת לא היה מסכים לעריכת זיכרון הדברים על ידי עו"ד אפללו מטעם שני הצדדים.

הנתבע טוען כי כבר למחרת זיכרון הדברים הוא הודיע לתובעים, שאשתו אינה מסכימה לעסקה וביטל אותה. למרות זאת, הגישו התובעים את תביעתם רק כשלוש שנים לאחר מכן, דבר שמצביע על כך שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב.

4.מנגד טוענים התובעים כי בשום שלב במשא ומתן, או במעמד זיכרון הדברים, לא אמר הנתבע כי העסקה טעונה אישור של אשתו, וכי זה הוא תנאי מתלה לקיומה.

אין מחלוקת כי סמוך לאחר ביטול העסקה עם התובעים רכש הנתבע דירה אחרת בקרבת מקום. התובעים טוענים כי זו היתה הסיבה האמיתית לביטול העסקה עמם, וכי בנסיבות אלה זכאים הם לפיצוי המוסכם על פי זיכרון הדברים.

התובעים טוענים כי טענת "התנאי המתלה" היא טענה מאוחרת, שאינה אמיתית, אשר הנתבע העלה לראשונה רק לאחר הגשת התביעה.

5.מטעם התובעים העיד עו"ד יהונתן אפללו שערך את זיכרון הדברים. הוא פירט את הקשרים של קרבה משפחתית, ושל היכרות וידידות קודמת, שהיו בין הצדדים לעסקה, וכן בין אחיו של הנתבע, מר מרק אפריאט, שהוא מתווך במקצועו, והוא שפנה מטעמו של הנתבע אל עו"ד אפללו בעניין הדירה המדוברת: "מרק טילפן אלי באותו מועד שנערך הזכ"ד והודיע לי שהוא בדרך אלי עם דב (הנתבע) ועם בני הזוג רכאח (התובעים), וכי "יש עסקה". אמרתי לו שיבוא" (בעמ' 21 לפר').

מר מרק, אחיו-המתווך של הנתבע (שאף התייצב מטעמו לדיון ההוכחות הראשון), נכח איפוא במעמד זיכרון הדברים וייצג שם את אחיו.

עולה איפוא כי לא נכונה התמונה שביקש הנתבע לצייר: כאילו התובעים, ביחד עם המתווך מטעמם ועורך הדין מטעמם – ששניהם קרובי משפחתם – עמדו כולם בחזית מלוכדת אל מול הנתבע הבודד, שאינו תושב הארץ ונעדר כביכול קרוב ומכר.

עוד העיד עו"ד אפללו על ידידות בין הוריו לבין משפחת הנתבע, וכי הוא ייצג את שני אחיו של הנתבע בעסקות אחרות.

עו"ד אפללו הביע את תמיהתו על הטענה כאילו הציג לפני הנתבע מצג בלתי נכון, ולפיו הוא מייצג את שני הצדדים, בעוד שייצג רק את האינטרס של התובעים: "אני לא מצליח להבין מאיפה באה טענה זו, בפרט לאור העובדה שבתקופה זו ייצגתי את אחיו, כפי שציינתי – מרק הוא שהתקשר אלי וביקש ממני לערוך את הזכ"ד. כאשר כולם הגיעו, שני הצדדים ביקשו שאערוך את הזכ"ד" (בעמ' 25 לפר').

בנסיבות אלה, לא היה מדובר במפגש בין זרים, שבו יכול להתעורר החשש, שהעלה הנתבע בבקשת הרשות להתגונן, פן התובעים ינסו "לסדר אותו", בהיותו "צרפתי". היה מדובר במפגש בין מכרים, שאליו הגיעו הצדדים יחדיו, ואשר ניזום על ידי אחיו של הנתבע עצמו, שהוא אשר פנה אל עו"ד אפללו, שהיה מוכר לו.

6.עו"ד אפללו העיד כי אינו מצדד בעריכת זיכרון דברים, טרם הסכם מכר מלא למכירת דירה. לדבריו, מר מרק, אחיו של הנתבע, ביקש ממנו לערוך באותו מעמד הסכם מכר מלא לגבי הדירה, אך עו"ד אפללו השיבו כי לא יוכל לערוך הסכם כזה "על אתר" וביקש כי הצדדים יגיעו למשרדו למחרת, ועד אז יכין הסכם מכר מסודר ומלא.