רישום פורמלי של אחד מבני זוג אינו מלמד על לכוונת שיתוף

1.        לפני תביעה רכושית בה עותרת התובעת בין היתר לסעדים הבאים:

הצהרה כי התובעת זכאית למחצית מזכויותיו של הנתבע בדירה ברח' XXX ב XXX- , הידועה בלשכת רישום המקרקעין כגוש XXX חלקה XX חלקת משנה XX  (להלן: "הדירה"), וכי כי בית המשפט יורה על פירוק השיתוף בדירה.

רקע כללי ועובדות הצריכות לעניין

2.         התובעת והנתבע (להלן: "הצדדים"), הינם אזרחי ישראל ותושביה, אשר נישאו זה לזו בנישואין אזרחיים ביום 30.6.93.

3.        מנישואים אלו נולדו לצדדים שני ילדים (להלן: "הקטינים"):

           נ . , ילידת XXX.

            י., יליד XXX .

4.       ביום 30.3.08 הוסדרה סוגיית המשמורת המשותפת על הקטינים במסגרת תמ"ש                4960/07 .

5.         ביום 31.5.09 הגיש הנתבע בקשה להתרת נישואין מהתובעת במסגרת תמ"ש 4691/0    וביום 9.8.11 הותרו הנישואין.

6.         ביום 19.1.11 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה, ימונה מומחה מטעם בית המשפט ליתן חוות דעת בשאלת איזון המשאבים בין הצדדים, החל ממועד הנישואין ביום 30.6.93 ועד למועד הקרע ביום 31.12.07. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.

תמצית טענות התובעת

7.         הדירה נרכשה על ידי הנתבע בסיוע הלוואת משכנתא, כשנתיים לפני הנישואין ,מלוא הזכויות בדירה רשומות על שם הנתבע.

8.         הצדדים התגוררו בדירה טרם נישואיהם והמשיכו להתגורר בה כשנתיים לאחר מכן ואף לאחר הולדת ביתם נ.

משעה שבחלוף הזמן הדירה לא התאימה לצרכי המשפחה נוכח היותה דירה קטנה לפיכך העתיקו הצדדים את מקום מגוריהם לדירה גדולה יותר ב- XXX.

במקביל ,הדירה הושכרה ותשלומי המשכנתא שולמו במהלך כל שנות הנישואין .

9.         חרף רישום הזכויות בדירה על שם הנתבע בלבד, בין הצדדים הייתה כוונת שיתוף מלאה לגבי הדירה לפיכך הינה נכס משותף.

הצדדים התייחסו לדירה כאל דירתם המשותפת והיא היוותה חלק בלתי נפרד מהעתודות הכלכליות של המשפחה ובפועל הינה הנכס העיקרי והיחידי של הצדדים.

תמצית טענות הנתבע

10.       הדירה מומנה מכספים שקיבל הנתבע מהוריו (40%) וכן ממשכנתא (60%) שנטל טרם נישואיו לתובעת.