רינק בן צור נ' עיריית הרצלייה

החלטה

בפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף, שהוגשה מכח תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן-"תקנות סדר הדין האזרחי").

העובדות הצריכות לענין:

1.התובעת הינה בעלת מניות בחברת אלפא קטרינג (להלן:"החברה").

2.אין חולק כי הנתבעת פעלה בהליכים כלפי התובעת לגביית חובה של החברה הנובע מאחזקת נכס בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה (להלן:"חוב הארנונה") .

לטענת התובעת, ב"קליפת האגוז", ההליכים כנגדה ננקטו שלא כדין הואיל והם נוגדים את סעיף 119 לחוק מס הכנסה ובהתאם לו ניתן לנקוט בהליכי גביה כנגד בעלי חברה רק בתנאי שהחברה התפרקה או שבוצעה בה העברת נכסים ללא תמורה- תנאים אשר לא התקיימו במקרה בפני.

הסעד המבוקש:

4.נוכח האמור הוגשה על ידי התובעת תביעה במסגרתה עותרת התובעת למתן צו מניעה ולפיו על הנתבעת להימנע מביצוע כל פעולת גבייה כנגד התובעת הנוגעת לחוב הארנונה האמור וכן, למתן צו הצהרתי ולפיו חוב הארנונה אינו חל על התובעת אלא על החברה בלבד.

טענות הצדדים לעניין הסמכות העניינית:

6.לטענת התובעת, הואיל וכנגד התובעת ננקטו הליכים לגביית החוב ובכלל זה הוטלו עיקולים שונים, הרי שהתביעה לפסק דין הצהרתי מגלמת בתוכה תביעה כספית. כיוון שכך, הסמכות לדון בתביעה מוקנית לבית המשפט האזרחי ולא לבית המשפט לעניינים מנהלים.

7.הנתבעת מצידה טוענת כי דין התביעה להדחות על הסף מפאת העדר סמכות מקומית וזאת, הואיל והתביעה אינה לסעד כספי אלא לפסק דין הצהרתי ולצו מניעה וזאת, כפועל יוצא מטעות בהחלטתה של הרשות המקומית וכיוון שכך, הרי שהיה על התובעת להגיש התביעה כעתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים.

דיון והכרעה:

סמכות בתי המשפט לעניינים מינהליים מוסדרת בסעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס - 2000 (להלן- "החוק") הקובע לאמור:

"5. בית משפט לעניינים מינהליים ידון באלה -

(1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה עניינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן - עתירה מינהלית); (2) ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן - ערעור מינהלי);

(3) תובענה המנויה בתוספת השלישית ( להלן- תובענה מנהלית);

(4) ענין מנהלי או אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לעניינים מנהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק."

"רשות" מוגדרת בסעיף 2 לחוק כ- רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין.

"החלטה של רשות" מוגדרת בסעיף 2 לחוק כ- החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין, לרבות העדר החלטה וכן מעשה או מחדל.

בתוספת הראשונה לחוק נקבעו העניינים בהם ידון בית משפט לעניינים מנהליים במסגרת עתירה נגד החלטה של רשות, ובמסגרתם קובע סעיף 8 לתוספת כך: