רייס נ' שדה

החלטה

בתיק זה, אשר המועדים לביצוע עניינים שונים בו, החל מהמועד להגשת כתב ההגנה, עבור בתגובות לבקשות התובעת וכלה בדחיות מועדי דיון, הוארכו לבקשת הנתבע, עו"ד שדה, נקבע דיון קדם משפט ליום 27.12.2009.

יש לציין, כי מועד קדם המשפט נדחה ממועד קודם אליו היה קבוע, לבקשתו של הנתבע עצמו, ועל כן אין כל מקום כי יש לראות את הנתבע כמי שזומן לדיון כדין לכל דבר ועניין.

בפועל, ולאחר שבקשה לדחיית הדיון שנקבע ליום ראשון 25.10.2009 הוגשה רק ביום חמישי שלפניו 22.10.2009 ובכל זאת נעתר לה בית המשפט למורת רוחה של התובעת, לדיון שנקבע ליום 27.12.2009 התייצבו רק התובעת ובא כוחה, ובמעמד הדיון עתרה התובעת לקבלת פסק דין בהיעדר הנתבע.

מפאת הזהירות, ועל אף שמצד הדין יכול היה בית המשפט להיעתר לבקשה, החלטתי לנהוג במשנה זהירות, בין השאר לאור גובה סכום התביעה ועובדת היותו של הנתבע עורך דין, ובשים לב למצבו הבריאותי, כפי שעלה מבקשות קודמות שהגיש לתיק, ונמנעתי מלהיעתר לבקשה, וכך כתבתי בהחלטתי ממועד 27.12.2010:

לא ברורה לי כלל ועיקר התנהלותו של הנתבע שכאמור הינו עו"ד. זו לא פעם ראשונה שהוא לא מתייצב לישיבת ק.מ.

אודה על האמת אלמלא גובה התביעה והטענות החמורות שהושמעו נגד הנתבע, יכול להיות שהייתי נותן פס"ד בהעדר הופעה. עם זאת, אני נמנע מכך וקובע את התיק לק.מ. אשר ישמש לצורך סיכומים בעל פה וסיום התיק על בסיס החומר הקיים.

לדיון הנוסף בתיק, שנקבע ליום 18.1.2010, התייצב הנתבע, אולם הוא סירב לסיום התיק בדרך של שמיעת סיכומים בע"פ, תוך הצגת כל החומר הקיים בתיק, וביקש לנהל דיון הוכחות מלא במועד נפרד.

במהלך הדיון שמעתי את תשובת הנתבע, הן באשר לעניין אי הופעתו לדיון הקודם, והן באשר לתביעה בכללותה, ובפרט לטענה כי סכומים בגובה כולל של לפחות 60,000 ₪ הועברו אליו (בדיון בבית המשפט תוקן הסכום בידי ב"כ התובעת, עו"ד כמאל, לסכום שהוא מעל 70,000 ₪), מבלי שיועברו הלאה למנהל מקרקעי ישראל ו/או לגוף האחראי במצפה גיתה ו/או יושבו לתובעת או למי מטעמה.

יש לציין, כי ב"כ התובעת הציג בפני בית המשפט ספח של פנקס המחאות עליו צוינו מספרי המחאות שהועברו לידי עו"ד שדה.

טענתו של הנתבע לעניין אותם הסכומים הנדונים התחלקה לשלוש:

ראשית, טען הנתבע, כי לא הועברו אליו יותר מ-30,000 ₪. לטענה זו לא הציג כל סימוכין.

שנית, טען הנתבע, כי על פי מסמך שבו הוא אוחז (ואשר את העתקו הציג בפני בית המשפט) הורתה לו התובעת עצמה שלא להעביר כספים למנהל מקרקעי ישראל, ועל כן עוכב הכסף בידיו כדין.

שלישית, טען הנתבע כי גם הסכום שהועבר לו לא היה סכום שעוכב, כי אם, למעשה, שכר טרחה בגין תביעה שהגיש כנגד הקבלן עימו התקשרה התובעת לשם בניית הבית.

מששמעתי את טענות הצדדים אני נותן בזה החלטתי כדלקמן:

חרף מצבו הבריאותי של הנתבע, שבאשר אליו הוצגו לי סימוכין בהם אני נותן אמון, לא ניתנה על ידי הנתבע כל הצדקה לאי הופעתו לדיון הקודם בבית המשפט, ובאשר לכך שלא מנע את התייצבויות הסרק של התובעת בבא כוחה בהודעה פשוטה מראש, ובגין אי התייצבותו של התובע לדיון ביום 27.12.2009 ואי הודעתו על בקשתו לדחייה מיום 22.10.2009, נגרמו לתובעת הוצאות וטרחה מיותרת, אשר מן הדין לשפותה בגינן.

אשר על כן אני פוסק לטובתה של התובעת סך כולל וגלובאלי של 3,500 ₪ כהוצאות התייצבות הסרק לדיון המקדמי ביום 27.12.2009, וכהוצאות דחיית הדיון שלפניו ברגע האחרון מבלי להודיע על כך לתובעת ולבא כוחה כנדרש, כאמור לעיל.

באשר לבקשת התובעת, בידי בא כוחה, ממועד הדיון ביום 18.1.2010, ולפיה על הנתבע להפקיד, למצער, את סך הסכומים שהתקבלו על ידו בקופת בית המשפט כתנאי להמשך ניהול התיק, ולאחר ששקלתי בבקשה, החלטתי היא כדלקמן:

עמדתו של הנתבע, שלה לא הציג כל סימוכין (כאשר, כזכור, מלכתחילה נקבע התיק לסיום ביום 18.1.2010), כי כל הסכומים שהועברו לו היו שכר טרחה שנועד לשם הגשת תביעה כנגד הקבלן הינה, לפחות לכאורה תמוהה.

אף אם אקבל את עמדתו של הנתבע, כי הועברו אליו רק 30,000 ₪, קשה לי מאוד לקבל את הטענה כי כל הסכום האמור ניתן מלכתחילה כשכר טרחת עורך דין, בטרם נוהלו הליכים בתביעה העתידית כלל. והייתי מצפה גם מעורך דין שיוכל להציג אסמכתאות ברורות בעניין שכר הטרחה שקיבל ושסוכם עימו מלכתחילה, ואילו הוצגו אסמכתאות מעין אלה בוודאי שהיה בהן כדי לשנות את החלטתי זו.