ריינר נ' קריספין

פסק דין

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

עניינה של התביעה הנדונה הוא סעד כספי ופיצויים ע"ס 2,500,000 ₪, בין היתר לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) בגין מצג שווא, תרמית והונאה מצד הנתבע, עת הציג עצמו בפני התובעת כפקיד הוצאה לפועל, מצג שבעקבותיו שכרה התובעת את שירות של הנתבע.

ביום 1.4.08 נחתם הסכם בין הצדדים (להלן: "ההסכם") לפיו יפעל הנתבע בתמורה לסך של 10,000 ₪ לטיפול בתיקי ההוצאה לפועל התלויים ועומדים נגד בתה של התובעת עדה (להלן: "עדה") ובעלה, לרבות הכרזה עליה כחייבת מוגבלת באמצעים וביצוע איחוד תיקים. כמו כן, סוכם כי הנתבע יטפל בתיק מימוש משכנתא שנפתח נגד עדה ובעלה, לאחר שהלה פיגרו בתשלומי המשכנתא, לרבות פנייה לוועדה הבין משרדית לצורך פריסה מחודשת של החזרי ההלוואה.

התובעת טוענת כי לאחר חתימת ההסכם, הציג בפניה הנתבע מצג לפיו הוא פועל כמתחייב על פי ההסכם, תוך שהציג בפניה מסמכים מזויפים המעידים כי שלח בקשות שונות ללשכת ההוצאה לפועל, ותוך שדורש ממנה כספים נוספים מעבר למוסכם, אשר הגיעו לסך של 160,000 ₪.

התובעת, אשר חשפה באחד הימים את מעלליו של הנתבע, פנתה לתוכנית טלוויזיה אשר ערכה על כך תחקיר, בעקבותיה הוגש נגד הנתבע כתב אישום, המייחס לו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף והתחזות לאדם אחר.

התובעת טוענת כי, מלבד הנזקים הכספיים שנגרמו לה, נפגעה אף מבחינה נפשית, בין היתר בשל עוגמת נפש, סבל, תסכול, דיכאון וטראומה שנותרו בה בשל מעשיו של הנתבע כאמור.

הנתבע הכחיש בכתב הגנתו את מעשי המרמה המיוחסים לו, היות ולדבריו הוא פעל כפי שהתחייב בהסכם. הנתבע הודה בעצם הגשת כתב האישום נגדו, אולם טען כי כפר בכל העבירות המיוחסות לו.

דיון והכרעה:

ביום 4.7.10, בטרם התקיים דיון הוכחות בתיק, ניתן על ידי בית משפט השלום בנצרת בת"פ 4768-08-08, פסק דין בו הורשע הנתבע בביצוע העבירות כאמור לעיל, למעט בעבירת התחזות לאדם אחר (להלן: "פסק הדין הפלילי").

יצוין כי, הנתבע הגיש ערעור על פסק הדין המרשיע לבית המשפט המחוזי בע"פ 13310-11-10, והערעור נדחה, לפיכך- פסק הדין הפלילי הפך לחלוט.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 16.1.13 העידה התובעת בעצמה, ואילו הנתבע העיד בישיבה שהתקיימה ביום 6.3.13. הצדדים נחקרו בחקירות נגדיות ולבסוף סיכמו באי כוחם את טענותיהם בעל- פה.

לטענת ב"כ התובעת, יש לעשות שימוש בממצאים ובמסקנות של פסק הדין הפלילי המרשיע על פי סעיף 42א' לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א- 1971 (להלן: "פקודת הראיות").

לטענת ב"כ הנתבע, יש להתחשב בעובדה כי פסק הדין הפלילי הרשיע את הנתבע במסגרת העבירה של קבלת דבר במרמה, בקבלת סך של 160,000 ₪ בלבד, בעוד התובעת עותרת בתביעה זו לסכומים גבוהים פי כמה. כמו כן, טען ב"כ הנתבע כי, בפועל ביצע הנתבע עבודה כלשהי תמורתה שילמה לו התובעת סך של 9,000 ₪ כדין על פי ההסכמות אליהן הגיעו הסכם, לפיכך יש להפחית סכום זה מהתביעה.

סעיף 42א' לפקודת הראיות קובע כי:

"(א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי,

המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה

לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות

המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי".