ריינהרץ נ' עיריית חיפה ואח'

פסק דין

1.המדובר בתביעה בגין נזקי גוף שארעו לתובעת ילידת שנת 1931 באירוע מיום 18/8/09.

2.לטענת התובעת, בתמצית, ביום 18/8/09 בצהרי היום עת שהתה בתחנת האוטובוס אגד אשר בתחילת רחוב ארלוזורוב בחיפה והמתינה לאוטובוס, אשר בושש להגיע, ביקשה לרכוש בקבוק מים בחנות סמוכה ובדרכה נפלה על מסגרת אלומיניום המהווה חלק מהתחנה, כפי שמופיע בתמונה שהוצגה וסומנה ת/1, כתוצאה מכך נגרמה לה פגיעה בעין ימין ובלחייה בשורש יד ימין וברכה שמאל.

התובעת הגיעה לחדר המיון כרמל, שם אובחנה נפיחות והמטומה סביב עין ימין אך בצילומים וב-C.T מוח לא היו פגיעות או שבר או ממצא חבלתי והתובעת שוחררה באותו יום. התובעת ביקרה פעמיים נוספות בקופת החולים לאחרונה ביום 21/10/09 וכן נזקקה לתרופות, טיפולים ועזרת צד ג' לפיכך נתבע על ידה סך של 43,665 ₪ אשר מחמת סמכותו העניינית של בית משפט זה יועמד על סך של 30,100 ₪.

3.לטענת הנתבעת מס' 1, בתמצית, האחריות לאירוע התאונה רובץ לפתחה של התובעת, אשר החליקה ונפלה ולחלופין עברה במקום שלא היה מיועד למעבר.

בהתאם לתמונה שהוצגה ניתן לראות כי המדובר בפגיעה בתחנה עקב ונדליזם ובהתאם לחוזה שבינה לבין הנתבעת מס' 2, הנתבעת מס' 2 אחראית לתיקון ותחזוקה שוטפת תוך 15 יום והמפגע תוקן בפרק זמן זה.

לפיכך, אם וככל שתוטל אחריות על התובעת, יש להטילה על הנתבעת מס' 2. לחלופין, העירייה איננה יכולה להיות בכל מקום ובכל עת בעוד המדובר בסיכון רגיל יום יומי.

לחלופי חילופין, המדובר בחבלה קלה בלבד, לא צורפה כל חוות דעת רפואית או כל ראיה אחרת להוכחת הנזק.

הנתבעת מס' 2 זומנה כדין על פי הרישומים שבתיק בית המשפט אך לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לישיבה זו.

4.אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחובתה המושגית של העירייה (הנתבעת מס' 1) כלפי התובעת כתושבת העיר, כמו גם לחובתה על פי חוק כי רחובות ודרכי העיר יאפשרו מעבר בשלום של המשתמשים בהם.

נשאלת השאלה, האם במקרה ספציפי זה - שנסיבותיו הוכחו בפני מה גם שלא הוכחשו על ידי הנתבעת מס' 1 בדיון היום - הופרו חובות אלה.

מחד גיסא, התמונות שהוצגו בפני מעידות על מפגע ברור בתחנת האוטובוס.

מעבר לטענתו בעלמא של נציג הנתבעת מס' 1 כי המפגע תוקן, לא הובא בפני כל מסמך באשר למועד שבו נודע לעירייה על המפגע ולמועד בו תוקן המפגע למרות שבנקל ניתן היה להמציא ועדויות אלה. כשל זה יפעל לחובת הנתבעת מס' 1.

חזקה כי משנמנע מהמצאת ראיות אשר ברשותו ראיות אלה פועלות לחובתו.

מה גם שקיימת סתירה בין טענות הנתבעת מס' 1 באשר לחוסר יכולתה לפקח על כל מפגע בכל עת ובכל מקום לבין טענתה ביחס לחובות הנתבעת מס' 2 כלפיה, מה גם שהמדובר ביחסים החוזיים שבין הנתבעות לבין עצמן, להבדיל מאחריותם כלפי התובעת.

ויוער, גם טענת נציג הנתבעת מס' 1 כי חובת הנתבעת מס' 2 לתקן תוך 15 יום (אשר אף היא לא הוכחה) לא נהיר שעומדת היא עם חובת הנתבעת מס' 1 להסיר ליקויים אשר בשים לב למהותם לעיתים יש להסירם בדחיפות ועל אתר על מנת למנוע גם נזקי גוף לצדדים שלישיים.

לפיכך, אני קובעת כי הנתבעות, חבות ביחד ולחוד, לאירוע התאונה.

5.יחד עם זאת, המדובר באדם בוגר ואירוע שאירע בצהרי היום כאשר התובעת העידה כי היא מכירה את המקום וכי טרם האירוע היא שהתה בתוך התחנה ואין תמה כי שומה גם על התובעת לבחון את אופן הליכתה והאם קיימים מולה מכשולים, מה גם שהמדובר במכשול בולט לעין שאינו מהווה את היציאה הרגילה מתחנת האוטובוס. בהתאם לעדותה היה זה יום חם, האוטובוס בושש מלהגיע והיא ביקשה לרכוש בקבוק מים וסביר להניח שהיא ביקשה לקצר את הדרך לחנות שבסמוך, יתכן גם תוך שמירה על קשר עין עם התחנה על מנת לראות האם האוטובוס מגיע בין לבין.

לפיכך, ולאחר שבחנתי את הנסיבות, אני קובעת כי יש להשית אשם תורם על התובעת בשיעור של 35%.

6.לעניין הנזק –