ריין נ' מדמוני ואח'

פסק דין

1. לפני תביעה כספית שהגיש התובע, בעל רכב פרטי מ.ר. 82-396-04, אשר ניזוק ביום 7.1.09 באירוע תאונתי, בו היה מעורב רכב מסחרי מ.ר. 12-908-20.

עיקר טענות הצדדים

2. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום התאונה בשעה 22:30 לערך עצר התובע את רכבו בנתיב השמאלי ברח' יגאל אלון למופע אור אדום ברמזור. משהתחלף האור ברמזור לירוק, החל התובע בפניה שמאלה לרח' ירושלים לכיוון מערב. נהג רכב הנתבע, אשר נסע ישר ברח' יגאל אלון מצפון לדרום, חצה את הצומת באור אדום ופגע בעוצמה בחלקו הימני של רכב התובע. כתב התביעה נתמך בחוות דעת של השמאי אייל מאיר.

3. הוגש כתב הגנה מטעם נתבע 1. הנתבע טוען בכתב ההגנה כי נסע כחוק וחצה את הצומת באור ירוק. התובע הוא אשר חצה את הצומת באור אדום ו/או שהה בתוכה שעה שבכיוון נסיעתו אור אדום. הנתבע טוען כי המשיך בנסיעתו באור ירוק ברחוב יגאל אלון מכיוון צפון לדרום ואילו הנתבע חצה את הצומת מכיוון דרום, פנה שמאלה לכיוון מערב כאשר בכיוון נסיעתו דלק אור אדום. באופן זה, טוען הנתבע, כי התובע מנע ממנו לבלום בזמן ולנסות למנוע את התאונה. בכתב ההגנה ציין הנתבע כי ישב עימו ברכב אדם נוסף אשר יוכל להעיד על אופן התרחשות התאונה.

4. מטעם התובע העיד התובע וכן זומן עד ניטראלי מר רזיאל עמר. מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו.

דיון והכרעה

5. לאחר ששבתי ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את טענות הצדדים, העדים, עיינתי בחומר הראיות שהוצג ושמעתי את סיכום טענות הצדדים, אני סבורה כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את התביעה במאזן ההסתברויות.

6. התובע העיד בביהמ"ש, באופן סדור ועקבי כי עצר ברמזור אדום כשהוא ראשון בקו הצומת. כאשר הרמזור התחלף לירוק, התחיל בפניה שמאלה וכעבור מספר שניות שמע "בום" חזק והרגיש חבטה באוטו אשר נפגע בכנף ובדלת קדמית-ימנית. התובע עמד על גרסה זו במהלך חקירתו הנגדית אשר היתה ארוכה, במהלכה הוצגו לו שאלות רבות, בין היתר, בנוגע לתזמון הרמזורים בצומת, מה היה האור ברמזור בעת התאונה לרכבים אשר נסעו בכיוונים שונים מכיוון נסיעתו של התובע, מרחקים מצומת קודמת וכיוצ"ב שאלות אשר הקשו על התובע. על אף זאת, התובע עמד על גרסתו האמורה פעם אחר פעם. השאלות שהוצגו לתובע היו בחלקן אף שאלות שבמומחיות אשר התובע אינו הכתובת ליתן עליהן מענה.

7. לא מצאתי לייחס משקל ממשי לטענת ב"כ הנתבע באשר לשוני בין הודעות התובע למשטרה, האחת טיוטא והשניה זו שהוגשה בפועל, הודעות שנרשמו בהפרש של ימים בודדים בסמוך לאחר התאונה. הסברו של התובע מדוע כתב שתי הודעות סביר והגיוני. הגרסה הבסיסית של התובע באשר לאופן אירוע התאונה בשתי ההודעות זהה. השוני בהודעות מתייחס לשיחה עם הנתבע לאחר אירוע התאונה, שיחה שהתובע לא זכר בעדותו בביהמ"ש. לא מצאתי ליחס לכך משקל ממשי שכן מדובר בפרט שולי שאינו רלוונטי לאופן התרחשות התאונה.

8. ב"כ הנתבע הציג לתובע במסגרת חקירתו הנגדית סרטון של הצומת אשר צולם ע"י הנתבע כשנה וחצי טרם מועד הדיון (למעלה משנתיים וחצי לאחר אירוע התאונה) ומסרטון זה ניסה ללמד על תזמון וסדר הרמזורים בצומת בעת אירוע התאונה. ברי כי אין בסרטון האמור כדי ללמד על סדר הרמזורים בצומת בעת התאונה ולא על משך מופע האור הירוק או האדום ברמזורים בצומת בעת אירוע התאונה. ככל והנתבע ביקש להציג ראיה מסוג זה הרי שהיה עליו לפנות לרשויות המוסמכות לצורך קבלת הנתונים הנוגעים למועד התאונה. הצגת סרטון כאמור אין לה כל משקל ביחס לתאונה הנדונה באשר לא הוכח כי הסרטון משקף את מופע , סדר ותזמון הרמזורים בעת התאונה.

9. בגרסת הנתבע נפלו סתירות אשר אינן מתיישבות אם הגרסה הכללית שמסר. הנתבע סיפר בעדותו: "נסעתי ויש לי ישר. לפני הצומת האטתי למהירות של 30-40 קמ"ש. הייתי לפני הצומת והאור ברמזור היה אדום והתחלף לירוק. כשהגעתי לצומת היה ירוק והייתי תוך כדי כניסה ולא הגעתי למצב עצירה. אז בום. נכנס בי. הייתי בתוך הצומת. לא ראיתי אותו. אי אפשר לראות. יש שם אי תנועה עם עצים בצומת. לפני התאונה בצד שמאל" (ע' 15 ש' 14-17). הנתבע העיד כי הבחין ברכב התובע רק בעת הפגיעה (ע' 16 ש' 19). טענת הנתבע כי לא הבחין ברכב טרם התאונה מלמדת כי הנתבע לא הסתכל ובחן היטב את הצומת לפני שנכנס אליו, אף אם, לשיטתו, האור ברמזור היה ירוק, וזאת בניגוד לפקודת התעבורה.

טענת הנתבע כי שדה הראיה שלו לכיוון רכב התובע היה מוגבל בשל עצים במקום, דווקא מחזקת את חובתו לנהוג במשנה זהירות במקום. מעבר לכך, בסרטון של הצומת שהציג הנתבע דווקא ניכר כי שדה הראיה מכיוון נסיעת הנתבע פתוח לכל הכיוונים וניתן לראות היטב את כיוון נסיעת התובע. הנתבע נשאל על כך בחקירתו הנגדית ולא טען כי שדה הראיה בסרטון שונה מזה שהיה בעת אירוע התאונה (ע' 16 ש' 28 ואילך). ההיפך הוא הנכון. כאשר נשאלה על כך השיב: "ש. מציג לך את הסרטון מכיוון הנסיעה שלך. מה מונע ממך לראות אותו. ת. לא רואה אותו. ש. תסכים איתי שמכיוון הנסיעה שלך רואים את הרכב מכיוון הנסיעה של התובעת. ת. אם אתה בא ברייס אתה לא יכול לראות. כנראה פספס את הרמזור וישר נכנס בי. ש. הגעת ברייס או ב- 30-40. ת. 30-40. הוא בא ברייס. כנראה הרמזור שלו קצר והוא ניסה להספיק אותו" (ע' 16 ש' 28 – ע' 17 ש' 1). מעדות הנתבע עולה כי אינו יכול ליתן הסבר אחד עקבי ומניח את הדעת ולכן מסתבך בעדותו שלו. מדבריו בתחילה, כאמור, טען כי שדה הראיה מוגבל, בהמשך כי ניתן לראות והדבר אף עולה מהסרטון, ואז משתנה הגרסה והנתבע אומר כי כאשר מגיעים "ברייס" לא ניתן לראות. ואז מבקש לשנות ולטעון כי התובע הוא שבא "ברייס".

10. הנתבע העיד כי בכיוון נסיעתו שלושה נתיבים. השמאלי שמאלה ושניים האחרים ישר. הנתבע נסע באמצעי. הנתבע העיד כי בעת שנסע ישר, התובע, אשר עמד מולו החל בפניה שמאלה ופגע בפינה השמאלית קדמית בכנף של רכב הנתבע (ע' 15 ש' 26-27). הנתבע העיד כי מכיוון נסיעתו ניתן לנסוע ימינה, ישר ושמאלה, כאשר יש רמזור נפרד המורה שמאלה ורמזור שני המורה ימינה וישר (ע' 17 ש' 10-11). לא מן הנמנע כי הנתבע, עת נכנס לצומת בנסיעה, כאשר לא הגיע לדבריו למצב עצירה וטרם שהגיע לקו הצומת הרמזור התחלף לירוק, התבלבל ונסע למופע הרמזור המורה שמאלה, בעודו צריך לציית לרמזור המורה ישר וימינה.

11. גם באשר לשאלה האם ניסה לבלום לא ניתן היה לחלץ מהנתבע גרסה עקבית. תחילה טען: "לא הצלחתי לבלום. הוא בלם אותי עם המכה. ניסיתי מס' פעמים אבל לא הצלחתי" (ע' 16 ש' 20). בהמשך טען כי למעשה לא ניסה לבלום: "לא ראיתי אותו לפני המכה וגם לא בלמתי לפני כן" (ע' 16 ש' 23-24).

12. בהמשך נטען כי התביעה הוגשה כ-3 שנים לאחר התאונה ויש בכך משום פגיעה בנתבע אשר לא יכול לזכור את האירועים כראוי. אכן, קשה לזכור פרטים מדוייקים של אירוע שאורכו מס' שניות כעבור כשלוש שנים. אם אכן הבעיה היא בעית זכרון הרי שהעד צריך להשיב שאינו זוכר. אולם, הנתבע לא השיב תשובה כזו אלא השיב לפרטי האירוע. לכן, קשה לקבל הסבר זה.

13. הנתבע אף נמנע מלהציג ראיות, אשר לטענתו היו ברשותו. למשל, הנתבע טען כי היו לו תמונות הנזק ברכבו, אולם לא הציגן "היום אני לא יודע איפה הן". עוד טען כי בזמן התאונה היו עימו ברכב 2 אנשים (בכתב ההגנה צויין אחד) אך לא הביא מי מהם לעדות. הטענה כי הנתבע אינו בקשר עם מי מהם היום, אינה רלוונטית. אי הבאת העדים הללו לעדות, עומדת לחובת הנתבע נוכח הכלל הידוע לפיו אי הבאת עד רלוונטי אשר יש בעדותו כדי להביא לגילוי האמת יוצרת הנחה כי דבריו עלולים לערער את גרסת הצד שנמנע מהבאתו (ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין [פורסם בנבו], י. קדמי, על הראיות (חלק שלישי), תשנ"ט, 1391).

14. אציין כי התובע הזמין לעדות את מר רזיאל עמר, עד ניטראלי אשר נסע אף הוא בצומת בעת האירוע. במועד מתן העדות, העד לא זכר את האירועים אך ציין כי בסמוך למועד התאונה זכר את הפרטים ואף ידע מי מהצדדים עבר באור אדום.

15. לאור המפורט לעיל, הנני סבורה כי התובע עמד בנטל המוטל עליו במשפט אזרחי והוכיח את התביעה במאזן ההסתברויות.

16. עם זאת, מצאתי אף לייחס לתובע אשם תורם לקרות התאונה.