ריחאב נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בענף הניידות מיום 22.7.12 (להלן - הוועדה).

2.הוועדה התכנסה, בעקבות ערר של המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) על מנת לקבוע את שיעור המיגבלה של המערערת בניידות, ולאחר שהוועדה המחוזית קבעה למערערת ביום 28.11.11 80% מוגבלות בניידות לפי סעיף ליקוי ט-2.

הוועדה קיימה ישיבותיה בתאריכים 2.4.12 ו- 22.7.12 וקבעה כי למערערת 50% מוגבלות בניידות בהתאם לסעיף ליקוי ט-2 (חלקי) לרשימת הליקויים שבתוספת להסכם הניידות. מכאן הערעור שלפני.

3.טענות המערערת:

א.ערר המוסד הוגש באיחור, ומשכך לא היתה מוסמכת הועדה הרפואית לעררים לקיים כל דיון.

ב.הוועדה לא ביצעה כל בדיקה, ולפיכך מסקנותיה אינן מבוססות על ממצאים כלשהם.

ג.בישיבתה המסכמת של הוועדה נכחו מומחים שונים מאלה שנכחו בישיבה הראשונה, וזאת ללא שנתבקשה הסכמת המערערת.

4.מנגד, טוען המוסד כי יש לסלק את הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו, כי הערר מכוחו התכנסה הוועדה הוגש במועד, וכי זכויותיה של המערערת לא נפגעו בעקבות שינוי הרכב המומחים בוועדה, שכן שיעור המוגבלות נקבע כבר בישיבה הראשונה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הועדה מצאתי כי יש לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

6.באשר למועד הגשת הערעור – על-פי הוראות תקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), תשל"ז – 1977, היה על המערערת להגיש את הערעור לבית הדין תוך ששים ימים מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערערת. להודעת הערעור צרפה המערערת את הודעת דחיית תביעתה מיום 2.8.12. בהודעת הערעור עצמה לא צוין מהו המועד בו קיבלה המערערת את ההחלטה, וכן לא צוין מועד החלטת הוועדה.

בדיון שהתקיים בערעור זה טען ב"כ המערערת כי ההחלטה התקבלה "בסמוך להגשת התביעה" מבלי שננקבע מועד מפורש, וכי הוא עצמו קיבל את ההחלטה באמצעות הפקס מבנה של המערערת. עיון בנספחי הודעת הערעור מעלה כי מסמך זה נשלח באמצעות הפקס ביום 22.8.12.

מכאן, שהגשת הערעור ביום 15.1.13 נעשתה תוך איחור ניכר בהתייחס למועד בו קיבל ב"כ המערערת את המסמך האמור, ומבלי שהוגשה יחד עם עמה כל בקשה להארכת מועד.

7.לגופו של ערעור, לא מצאתי כי יש ממש בטענות המערערת:

א.כך, למשל, הטענה כי המערערת כלל לא נבדקה אינה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיפים ה.4 ו- ו.1 לפרוטוקול מהם עולה כי הוועדה מצאה כי המערערת סובלת מבצקות, נפיחות ולימפדמה, וכי על אף שבשל משקלה העודף לא ניתן היה לבצע בדיקת דפקים, מצאה הוועדה כי החום תקין ואין פצעים בעור. מהאמור עולה כי נערכה בדיקה רפואית, גם אם לא שלמה, ובהסתמך עליה יכולה היתה הוועדה להגיע לכלל מסקנות רפואיות באשר למידת ההגבלה בניידות.

ב.כן אין לקבל טענת המערערת כי היה על הוועדה להזהירה טרם הפחתת שיעור הנכות. מדובר בוועדה המתכנסת מכוח ערר של המוסד, ולפיכך אין צורך באזהרה כאמור, שכן עצם הגשת הערר יש בו משום אזהרה כי הוועדה תשקול לפעול כאמור (דב"ע שן/01-26 המוסד - יאיר אהרונוב, פד"ע כב 459)

ג.מכיוון שבישיבתה הראשונה של הוועדה כבר הגיעה הוועדה להחלטה סופית בדבר שיעור הנכות וסוג הליקוי, והדבר צוין במפורש בפרוטוקול, ואילו הישיבה השניה הוקדשה כולה לשאלת ההיזקקות לכסא גלגלים בהתאם לאישורים שנמסרו על-ידי המערערת, אין לומר כי היה בשינוי בהרכב המומחים בוועדה כדי לגרוע מזכויותיה של המערערת.

ד.ערר המוסד מכוחו התכנסה הוועדה הוגש ביום 13.3.12, ובהתייחס למועד בו הגישה המערערת את התביעה לקבלת הטבות על סמך החלטת הוועדה המחוזית (ביום 29.2.12), הרי שהמוסד פעל בהתאם למועדים שנקבעו בסעיף 12 לתוספת ב' להסכם הניידות, ואין לכן לומר כי ערר המוסד הוגש באיחור ולפיכך, בדין קנתה הוועדה לעררים סמכות לדון בערר.

8.אשר על כן, הערעור נדחה בזאת.