ריזק נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית, שהוטלה על המבקש על ידי קצין משטרה בתאריך 4.12.13, למשך 60 ימים, בשל חשד לגרימת תאונת דרכים.

על פי החשד, בתאריך 1.12.13 סמוך לשעה 11:00 נהג המבקש ברכב פרטי ברחוב מעלה יצחק מכיוון כללי מכללת עמק יזרעאל לכיוון כללי עיריית נצרת עילית, וכאשר הגיע למעגל תנועה עם רחוב גלבוע המשיך בנסיעה ישר ופגע בהולך רגל שחצה את הכביש משמאל לימין ביחס לכיוון נסיעת המבקש. כתוצאה מן התאונה, נגרמו להולך הרגל שברים בראשו, שברים בצלעות, שבר באגן, ופגיעות בגפיים התחתונות. הולך הרגל מאושפז עד היום בבית החולים רמב"ם במחלקה לטיפול נמרץ במצב קשה.

ב"כ המבקש לא חלק על עצם התרחשות התאונה, אך טען כי לא קיימות ראיות לכאורה לאחריות המבקש לתאונה שכן הולך הרגל לא חצה במעבר חציה, הגיע בריצה, נתקל בצינורות השקיה על אי התנועה ונפל על רכבו של המבקש אשר עצר רכבו בטרם נפל הולך הרגל. הסנגור טען כי גרסת המבקש לא נבחנה ע"י גורמי החקירה ועל אף שמסר לגורמי החקירה שם של עד לתאונה, העד לא נחקר. עוד טען כי לא נשקפת מסוכנות מן המבקש על רקע עברו שאינו מכביד, והדגיש כי המבקש עובד בענף הרכב וזקוק לרישיון לצרכי פרנסתו ולצרכיו האישיים.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, הגיש את תיק החקירה וטען כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמבקש אחראי לתאונה שבמהלכה פגע בהולך רגל על מעבר חצייה. לדבריו, קיים יסוד סביר להניח שיוגש כתב אישום כנגיד המבקש. ב"כ המשיבה הפנה להודעת המבקש ממנה עולה כי הבחין בהולך הרגל לפני הפגיעה ולא שלל כי נהג במהירות של כ-40 קמ"ש לפחות. עוד טען כי מסוכנות המבקש נלמדת מחומרת העבירה ומעברו התעבורתי של המבקש.

לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אחריות המבקש לקרות התאונה, אולם יש ליתן את הדעת לעוצמתן.

אין מחלוקת כי ארעה התנגשות בין רכב המבקש לבין הולך הרגל ואף לא ביחס לתוצאות התאונה ולקשר הסיבתי בין התאונה לתוצאותיה. המחלוקת נוגעת לשאלת האחריות להתרחשות התאונה.

לטענת התובע ארעה התאונה על מעבר חצייה. ב"כ המבקש טען כי הולך הרגל לא חצה על מעבר החציה, אלא הגיע בריצה לאי התנועה הבנוי הממוקם בין מסלולי הנסיעה המנוגדים, נתקל בצינורות השקיה הקיימים על אי התנועה ונפל על רכב המבקש. לדבריו, המבקש עצר בטרם נפל הולך הרגל על רכבו.

כעולה מסקיצה שערך הבוחן ומתצלומי הזירה נמצא רכב המבקש סמוך למעבר החציה, חלקו האחורי של הרכב נמצא במרחק של 0.60 מ' מן המעבר, ובהמשך הכביש, לפני רכב המבקש, אותר כתם דם השייך להולך הרגל (מרחק מקדמת הרכב לכתם הדם לא צוין בסקיצה). אין בתיק החקירה תרשומת של הבוחן לפיה התאונה ארעה על מעבר החצייה ממש.

מהודעת עד ראיה שבתיק (סומנה ב/1) עולה כי הולך הרגל לא חצה במעבר חצייה.

מהודעת המבקש עולה כי הולך הרגל חצה 2-3 מ' אחרי מעבר החצייה ביחס לכוון נסיעתו.

אין בתיק החקירה כל ראיה לעיגון טענת התביעה לפיה הולך הרגל חצה על מעבר החצייה ממש, אולם בשים לב לכך שהרכב וכתם הדם סמוכים מאד למעבר החצייה, ברי כי היה על המבקש לנקוט בכל אמצעי הזהירות המתחייבים מנהג המתקרב למעבר חצייה.

בהתאם לתקנה 52(6) ולתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, היה על המבקש להאט בהתקרבו למעבר החצייה ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו.

יצוין כי בהתאם לתקנה 52(1) לתקנות, חייב נהג להאט בשטחים בנויים מאוכלסים ובקטעי דרך שבתים בנויים לצדם ותנועת הולכי רגל מצויה בהם.

מהודעת המבקש עולה כי התאונה התרחשה סמוך למכללה ומול בניין העיריה. מתמונות הזירה עולה כי הכביש בלב עיר, סמוך לבתי מגורים ולמבני ציבור. התאונה התרחשה בשעה 11:00 לערך. בנסיבות האמורות, היה על המבקש להקפיד לנהוג במהירות סבירה בהתחשב בהולכי רגל, בתנאי הדרך והתנועה בה, על מנת שיוכל להאט ואף לעצור לפני מעבר חצייה במקרה הצורך.

מקום התאונה מוגדר כדרך עירונית והמהירות המותרת במקום התאונה הנה 50 קמ"ש.

למרות חובת ההאטה, כעולה מתרשומת הבוחן לצד תמונה מס' 6, מן הנזק שנגרם לרכב המבקש ניתן ללמוד כי בעת שפגע בהולך הרגל נהג המבקש במהירות מינימאלית של 40 קמ"ש.

לא זו אף זו, ב"כ המבקש טען כי הולך הרגל נפל על הרכב בהיותו בעצירה, אולם טענה זו שונה מדברי המבקש בהודעתו. המבקש טען כי ביצע "בלימת חירום", "לחץ ברקס חזק", עד כי מערכת ה-ABS נכנסה לפעולה, אך פגע בהולך הרגל לפני שנעצר. החוקר עימת את המבקש עם ממצאיו לפיהם נהג במהירות של לפחות 40 קמ"ש בעת ההתנגשות והמבקש השיב: "אני לא יכול לשלול". משכך, 40 קמ"ש הנה מהירות הרכב לאחר בלימת חירום ובעת הפגיעה בהולך הרגל.

בכביש שני כווני נסיעה מנוגדים, אחד לכוון המכללה והשני לכוון העיריה, ובניהם אי תנועה. המבקש נסע בנתיב לכוון העיריה. הולך הרגל חצה תחילה את הנתיב שמוביל למכללה וככל הנראה התכוון לחצות את הנתיב המוביל לעיריה, הנתיב בו ארעה התאונה.

המבקש טען בהודעתו כי הבחין בהולך הרגל לפני שעלה על אי התנועה וכבר מהשלב בו הולך הרגל חצה את הנתיב הנגדי (לכוון המכללה).