ריזנברג נ' רודד ואח'

פסק דין

התובע, יליד 14.07.76 נפגע בתאונת דרכים ביום 17.05.02.

אין מחלוקת, בין הצדדים, לגבי חבותה של נתבעת 2 על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה – 1975; המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכח הסמכות על פי סעיף 4 ג לחוק הפיצויים.

התובע, נחבל כתוצאה מהתאונה, באזור הצוואר וגב עליון, נבדק וטופל בבי"ח רמב"ם ובבדיקה שבוצעה בבית החולים אובחן כסובל מרגישות והגבלה בתנועות גב עליון וצוואר, שוחרר מבית החולים עם המלצה למנוחה, טיפול תרופתי ומעקב אצל רופא מטפל (מפנה לדו"ח חדר– נספח ב' לכתב התביעה).

התובע התלונן על כאבים בצוואר ובגב עליון, היה בטיפול ומעקב אורטופדי ועבר סדרת טיפולים פזיוטרפיים.

בית המשפט מינה את ד"ר מיכאל טנצמן כמומחה רפואי מטעמו וזאת על פי החלטת בית המשפט מיום 13.03.08. בהחלטת המינוי קבעה כב' סגנית הנשיא, כתוארה אז, השופטת בית-נר, שבמידה והמומחה מטעם בית המשפט יקבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה, יקוזז שכרו מכל סכום שייפסק.

המומחה מטעם בית המשפט בדק את התובע וקבע : "הבדיקה הקלינית כיום של הגב – הן של ע"ש הגבי והן של ע"ש המותני, הינה תקינה: טווחי התנועה מלאים, אין חסר נוירולוגי בגפיים תחתונות, הקיפוזה הגבית שמורה כמו גם הלורדוזה המותנית, אין ספזם בשרירי ע"ש המותני או הגבי, אין עקמת בעמידה".

ובהמשך, קבע המומחה: "אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, לא נותרה, לדעתי, כל נכות אורטופדית צמיתה בגין ע"ש גבי נשוא התאונה מתאריך 17.05.02. בנדון ע"ש המותני כאמור, מדובר במצב קודם ברור וחד משמעי, ללא כל עדות רנטגנית להחמרה לאחר התאונה, לא בצילומי סיטי ולא במיפוי עצם ומעבר לכך תלונותיו של מר רזנברג שגיא כיום מתמקדות בע"ש הגבי".

למומחה נשלחו שאלות הבהרה על ידי ב"כ התובע (ת/1). בתשובותיו לשאלות ההבהרה (ת/2)חזר וציין המומחה כי הבדיקה הקלינית של ע"ש גבי הינה תקינה כמו גם בדיקות ההדמיה, והוסיף וציין כי לא לכל כאב יש הסבר אורגני ברור ולא בגין כל כאב יש צורך בטיפולים עד אין סוף ומאחר והבירור הרנטגני לא העלה כל פתולוגיה שהיא, אין טעם בטיפולים.

שכר המומחה בסך של 5,000 ₪ כעולה מ- נ/7, עמד על סך של 5,000 ₪ ששולם על ידי הנתבעת לפי החלטת המינוי.

נזקי התובע:-

התובע בסיכומיו צמצם את הנזק לשני ראשי נזק, כעולה משורה 9 בעמ' 4 לפרוטוקול, הן בגין כאב וסבל והן להוצאות הרפואיות והאחרות שהוציא התובע.

כאב וסבל: מבחינה משפטית, מוסמך בית המשפט לפסוק לתובע פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים, אך אין פירוש הדבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו. סעיף 2 (ב) קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה ובמסגרתה על בית המשפט לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם על פי נסיבותיו של העניין, ראה לצורך כך, ע"א 583/89, כרדי נ' דן, פד"י מה' (3), 133.

בענייננו, התובע לא אושפז, לא נגרם לו שבר, לא נזקק לטיפולים חודרניים, היה בתקופת אי כושר לא משמעותית ומצבו הרפואי הקודם לפני התאונה המעידים ומלמדים כי התובע סבל מכאבי גב תחתון עובר לתאונה, אך מאידך התובע עדיין סובל מכאבים, היה בטיפולים רפואיים ממושכים, יש לפסוק סכום בגין ראש נזק כאב וסבל, ההולם בנסיבות העניין ואני מעמידו לצורך כך על סך של 8,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות: ראש נזק זה מסווג כראש נזק מיוחד הטעון הוכחה. ההלכה מתווה את הדרך בעניין זה וקובעת כי התובע אינו נדרש לדיוק מתמטי ו/או וודאות מוחלטת. כל מה שנדרש מהתובע זה להוכיח במידת וודאות סבירה המתבקשת בנסיבות העניין. מפנה לע"א 3555/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע, פד"י לה' (2), 800.

התובע צירף קבלות.

עיינתי עיון רב במסמכים שצורפו לת/3.

התובע עתר בפניי להוצאות רפואיות הקשורות בתאונה בסך 20,304 ₪ בגין ביקורי רופאים, צילומים, פזיוטרפיה, פילאטיס ועוד הוצאות רפואיות נוספות וכן הוצאות עלות השחייה בקנטרי – הכל כמפורט בת/3.

אני סבור כי הוצאות הקאנטרי, גם אם בתוכם כלול מרכיב השחייה, אינן קשורים לתאונה ויכול להיות שהתובע, מתוך בחירה וללא קשר לתאונה עשה מנוי בקאנטרי. מה עוד, גם אם השחייה מומלצת על ידי הרופאים – לא כל כולה קשורה בתאונה הנוכחית אלא קשורה למצבו הקודם של התובע.

לא כל הוצאה רפואית שהתובע צירף, קשורה לתאונה, חלקן הארי קשור למצבו הרפואי הקודם, אני מקבל את מסקנת המומחה מטעם בית המשפט בתשובותיו לשאלות ההבהרה שאין טעם בטיפולים ללא סוף, כאשר מדובר בכאבים שאין להם כל הסבר פתלוגי ואין מקום להמשיך ולהפנות את התובע לטיפולים חוזרים ונשנים. המומחה חזר והדגיש כי לאור הבירורים על סמך הצילומים ועל סמך הבדיקה הקלינית שהראו שהכל תקין, לא היה מקום לרצף טיפולים כה גדול, שחלקו קשור למצבו הרפואי הקודם.