ריגלר נ' מנהל מקרקעי ישראל - ואח'

פסק דין

1.לפניי עתירה מנהלית במסגרתה מתבקש בית המשפט להורות למשיבים למכור לעותר את דירת המגורים ברח' דונה גרציה מס' 1 בטבריה, הידועה כחלקה 27 בגוש 15009 (להלן: "הדירה") בה הינו דייר מוגן וזאת עפ"י ההנחיות הקבועות בחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) התשנ"ח- 1998 (להלן: "החוק") ו/או עפ"י כל דין.

2.רקע עובדתי בתמצית:

א.המשיב 1 הינו מינהל מקרקעי ישראל, אשר הוסמך עפ"י חוק מקרקעי ישראל, תש"ך- 1960 לנהל את מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"). המשיבה 2 הינה חברת עמידר החברה הלאומית לשיכון בע"מ (להלן: "עמידר") (המינהל ועמידר יקראו יחד "המשיבים"). המשיבים 3-4 (להלן: "הזוכים"), הינם הזוכים במכרז עמ/618/2013 בו ניתנה החלטה ביום 3.4.13 (להלן: "המכרז השלישי").

ב.ביום 01/06/90 נחתם חוזה שכירות בדירה בין העותר לבין המינהל (ראו נספח א' לעתירה).

ג.ביום 31.7.12 החליטה ועדת המכרזים של המינהל (עסקאות עמידר) לאשר את מכירת הזכויות ביחידות 1,2,4 בחלק מחלקה 27 בגוש 15009 בטבריה במכרז חופשי (להלן: "הנכס"). הדירה נשוא העתירה הינה אחת מהיחידות בנכס ונכללה במסגרת המכרז.

ד.בתחילת חודש אוקטובר 2012 פרסמו המשיבים הודעה בעיתונות אודות פרסום מכרז חופשי שמספרו עמ/695/2012 (להלן: "המכרז הראשון"), למכירת זכויותיהן בנכס. ביום 18.11.12, עם פתיחת תיבת המכרזים למכרז הראשון, ועל אף שנערך ביקור בנכס ובדירה בנוכחות 16 מתעניינים, התגלה כי לא נמצאו בתיבה הצעות תמורת הנכס, ועל כן הוחלט לפרסם את המכרז בשנית.

ה.בסוף חודש דצמבר 2012 פרסמו המשיבים הודעה חוזרת אודות מכרז חופשי שמספרו עמ/718/2012 למכירת זכויותיהן בנכס. ביום 20.1.13, עם פתיחת תיבת המכרזים ועל אף שנערך ביקור בנכס ובדירה בנוכחות 7 מתעניינים, שוב לא נמצאו הצעות בתיבת המכרזים ועל כן הוחלט לפרסם את המכרז בשלישית.

ו.בסוף חודש פברואר 2013 פורסם המכרז השלישי. ביום 24.3.13 ולאחר ששוב נערך ביקור בנכס ובדירה, נמצאה במעמד פתיחת תיבת המכרזים הצעה אחת בלבד, והיא של הזוכים (המשיבים 3, 4) בסכום של 1,010,000 ₪. החלטה בדבר קבלת הצעתם של הזוכים במכרז השלישי התקבלה ביום 3.4.13.

כנגד החלטה זו הוגשה העתירה דנן.

ז.עם הגשת העתירה הגיש העותר בקשה לצו ביניים זמני אשר ישהה כל פעולה במסגרת המכרז השלישי. בדיון מיום 24.4.13 הסכימו הצדדים כי בית המשפט ידון ישירות בעתירה ולצורך כך יתייחס לכתבי התשובה שהוגשו בבקשה לצו ביניים ככתבי תשובה לעתירה. לאחר הדיון הגיש העותר בקשה לאפשר לו להגיב לטענות המשיבים וזו התקבלה.

3. טענות הצדדים בתמצית:

א.לטענת העותר, בשנת 2010 או בסמוך לכך רכשה הדיירת המוגנת ביחידה 3 בנכס (להלן: "גב' בדרי") את דירת מגוריה מהמשיבים וזאת במסגרת עידוד רכישת דירות ציבוריות ע"י דיירים מוגנים. העותר הוסיף כי לאחר שנודע לו על כך, פנה אף הוא בבקשה דומה לרכוש את הדירה ואף שילם אגרה בגין הבקשה. לטענתו, הבקשה לא נענתה ואף נאמר לו באופן לא רשמי כי המשיבים מתכוונים להוציא את כלל הנכס למכירה. לטענת העותר הוא שב ופנה בבקשה נוספת לרכישת הדירה ביום 23.12.12 ושוב ביום 13.2.13, אולם למכתבים אלה לא התקבלה כל תשובה ובדיעבד הסתבר לו כי המשיבים ערכו מכרז למכירת כלל הנכס והדירה בתוכו.

לגוף העניין טען העותר כי הינו דייר ציבורי בדירה מכוח חוזה השכירות שנחתם בינו ובין המשיבים. נוכח האמור, ובהתאם להנחיות הקבועות בחוק אשר נכנסו לתוקפן ביום 1.1.13, הוא זכאי לרכוש את הדירה הציבורית בה הוא מתגורר בתנאים הקבועים בחוק ולצורך זה עליו להגיש בקשה. העותר הוסיף כי הבקשה הנדרשת אכן הוגשה על ידו, אולם המשיבים התעלמו מפניותיו ופעלו בניגוד להוראות החוק בעניין.

העותר הוסיף וטען כי משמכרו המשיבים את הדירה הסמוכה לגב' בדרי, אשר נסיבותיה דומות לאלו של העותר, חלה עליהם החובה לפעול על פי עקרונות השוויון הסבירות וההגינות, ולאפשר אף לו לקנות את הדירה. משלא עשו כן המשיבים, הופלה העותר לרעה, מבלי שניתן כל טעם המניח את הדעת לאפליה פסולה זו.

העותר הוסיף וטען, כי המשיבים אף הפרו את כללי הדין המנהלי עת לא ביססו את החלטותיהם על תשתית עובדתית.

ב.המשיבים והזוכים הגיבו לעתירה וטענו כי דינה להידחות. לטענתם, העתירה נגועה בשיהוי ממשי אשר די בו בכדי לדחות את העתירה על הסף, זאת מקום שהעותר היה מודע היטב למכרזים השונים שפורסמו ולרצון המשיבים למכור את הנכס, אולם ישב באפס מעשה ולא עשה דבר, אף שבעתירתו הודה כי קיבל תשובה שלילית למכתביו ואף שבמהלך התקופה נערכו ביקורים בנכס בו נמצאת הדירה וחזקה שהעותר ידע על ביקורים אלו. לטענתם, נמנע העותר מלפנות לבית המשפט בכל בקשה לביטול המכרז הראשון שפורסם כבר לפני שישה חודשים אף שידע בוודאות על פרסומו וכך עשה גם במכרזים השני והשלישי. העתירה הוגשה לבסוף, בשיהוי מהותי, רק לאחר שהתקבלה הצעה במסגרת המכרז השלישי וקבלתה כעת תגרום לפגיעה קשה הן למשיבים והן לזוכים. הזוכים הוסיפו וטענו כי קיים מעשה עשוי מקום שכבר רכשו את הנכס ויש להם חוזה תקף בעניינו.

אשר לטענות העותר בדבר הפליה פסולה, דחו המשיבים והזוכים טענות אלו וטענו כי העותר לא הביא כל ראיה לקיומה של אפליה או לדמיון בין עניינו ועניינה של גב' בדרי, למעט העובדה שהתגוררה בסמיכות אליו. הוסיפו כי העותר לא הביא כל נתונים בעניינה של גב' בדרי הרלוונטיים לעתירה זו כגון מצבה כלכלי וכי עצם העלאת הטענה רק במועד זה, נגועה עצמה בשיהוי כבד המחייב את דחייתה.

לגופה של העתירה טענו המשיבים והזוכים כי הנכס והדירה נשוא העתירה כלל אינם עומדים תחת הגדרת "דירה ציבורית" כמשמעותה בחוק או משמשים להשכרה ציבורית. לטענתם, מעולם לא ניתנה החלטה המייעדת את הדירה לדיור ציבורי ובידי העותר אין כל ראיה הקובעת כי הדירה בה הוא שוהה כדייר מוגן עומדת בדרישות החוק. המשיבים הוסיפו כי כמחזיק בדירה בחוזה שכירות מוגנת, אין כל פגיעה בזכויותיו של העותר בהתאם לחוק כדייר מוגן והשינוי היחיד שחל עליו הינו החלפת בעל הבית.

דיון והכרעה: