ריבק נ' רוזנפלד

החלטה

1.בפני בקשת המבקש, הוא הנתבע, לסילוק התביעה שהגיש כנגדו המשיב על הסף בהעדר עילה ויריבות.

2.המדובר בתביעה לפיצוי כספי בגין נזקים שנטען כי נגרמו למשיב בשל התנהגות המבקש במסגרת חברות ששניהם בעלי מניות בהן ו/או בעלי עניין בהן.

3.המבקש עותר לסלק את התביעה על הסף מן הטעם שמדובר בתביעת בעל מניות אחד כלפי בעל מניות אחר בחברה בגין נזק, הפסד ואבדן רווח נטענים, שנגרמו כנטען לחברה עקב מעשים ומחדלים המיוחסים למבקש, להבדיל מנזק אישי כלשהו למשיב עצמו, ולפיכך טענותיו אלו יכולות להקים לכל היותר עילת תביעה לחברה ולא למשיב עצמו.

4.המשיב טוען כטענה מקדמית כי המבקש השתהה עם טענתו זו כשנה וחצי מאז תחילת ההליך ועד להגיעו לשלב ההוכחות, ודי בכך כדי לדחותה. לגופו של עניין, טוען המשיב כי תביעתו מייחסת למבקש באופן אישי טענות תרמית וגזל וכן מתייחסת לעילה של עשיית עושר ולא במשפט. נוסף על כך, טוען המשיב כי האפשרות לתבוע בתביעה נגזרת איננה מאיינת את האפשרות לתבוע גם בעילה אישית אם מתקיים מבחן הנזק הישיר. מאחר ובמקרה הנדון טוען המשיב לנזק ישיר שלו, ולנסיבות בהן ראוי לקיים הליך בתביעה אישית ולא בדרך קולקטיבית, הרי שדין בקשתו של המבקש להדחות.

5.לעניין טענתו המקדמית של המשיב, יאמר כבר עתה כי דינה להדחות, שכן הלכה היא כי בית המשפט מוסמך להיזקק לבקשה לסילוק על הסף בכל שלב משלבי המשפט (ראה ע"א 827/86 סלמאן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1) 23, וכן בספרו של א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שביעית, עמ' 134).

6.לגופו של עניין, ההלכות המנחות בדבר סיווגה של עילת תביעה ככזו המתאימה להליך של תביעה נגזרת או להליך של תביעה אישית, מלמדות כי נזק שנגרם לבעל מניות כתוצאה מפגיעה ברווחי החברה הינו בבחינת נזק משני לנזק שנגרם לחברה, ובמצב דברים זה, דרך המלך היא בהגשת תביעה נגזרת בו מפעיל בעל מניות את זכות התביעה של החברה. עוד נקבע כי השיקולים המרכזיים העומדים ביסוד הלכה זו הם עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה; החשש מפני ריבוי תביעות; ושמירת סדר העדיפות הרגיל של הנושים בפירוק החברה (ראה: ע"א 3051/98 ברוך דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, פ"ד נט(1) 673, להלן: "פרשת דרין", וכן ע"א 9014/03 גרינפלד נ' לסר, תק-על 2006(4) 4012).

7.בפרשת דרין, הותיר כבוד הנשיא ברק בצריך עיון את סוגיית החריגים לכלל האמור:

"...מוצא אני לנכון... להותיר גם כעת בצריך עיון את האפשרות שבנסיבות מיוחדות ביותר תוכר בכל זאת עילת תביעה אישית של בעל מניות כלפי מי שהזיק לחברה, ולו עקב ירידת שווי המניות שבידיו. ניתן להעלות על הדעת מצבים חריגים, שבהם האמצעים הקיימים לפיקוח ולבקרה על יוצרי סיכונים כלפי חברות אינם מעוררים הרתעה מספקת, או אינם יוצרים את התמריץ הראוי להגשת תביעה נגזרת, במידה כזו שיהיה ראוי להטיל אחריות אישית כלפי בעלי המניות." (שם, עמ' 695).

8.המשיב טוען בתגובתו כי התביעה שהגיש באה בגדר החריגים, שכן המדובר במערכת יחסים חברית שעמדה ביסוד היחסים העסקיים בין הצדדים וכי טענותיו בכתב התביעה הינן טענות ישירות כנגד המבקש, אולם עיון בכתב תביעתו מעלה כי הסעדים שנתבעו מבוססים באופן ישיר על הטענה בדבר מניעת רווחים מהחברה, שכתוצאה מהם נגרם למשיב נזק כספי שאף מכומת על ידו באחוזים מרווחי החברה, אותם תרגם לסכום כלשהו המשקף את נזקיו הנטענים, באמצעות חוות דעת מומחה. כך למשל, בסעיפים 35-36 לכתב תביעתו, המסכם את נזקיו הנטענים של התובע:

"35.כתוצאה מהמשיכות הפרטיות של הנתבע וכתוצאה מכך שהנתבע העמיס על החברה את התחייבויות וחובות גלובל רוזנפלד בע"מ, מנע הנתבע מהחברה להתפתח ולצמוח ולהפיק רווחים מפעילותה ולמעשה שיתק אותה לחלוטין.

36.עקב מניעת הרווח ושיתוק החברה נגרם לתובע נזק בשווי של 30% מהפגיעה ברווחי החברה…"

האמור לעיל איננו משתמע לשתי פנים, וברי כי התובע מבסס את נזקיו על יסוד הנזקים שלטענתו גרם הנתבע לחברה.

9.לעניין זה אטעים כי גם רכיב התביעה המתייחס לנזק הנובע מחוסר יכולתה של החברה להשיב למשיב את הלוואת הבעלים, מקורו, כאמור בתגובת המשיב (שם, סע' 17), בריקון החברה מנכסיה על ידי המבקש, קרי- פגיעה בנזילות השוטפת של החברה.

10.הגם שבמסגרת העובדות המקימות למשיב את עילת תביעתו, שזורות נסיבות אישיות המתייחסות להתנהלות ספציפית שבין המבקש למשיב, דומה כי אין בכך כדי לדחות את הרציונאל הברור המחייב ניהול הליך של תובענה נגזרת, כמפורט לעיל, ודומה כי בנסיבות העניין ולאור הסעדים המבוקשים בתובענה נשוא בקשה זו, סעדים המתייחסים לנזקים ישירים מובהקים של החברה, אין מקום להתיר את קיום התביעה כתביעה אישית של המשיב.

10.על כך אוסיף כי על רקע דבריו של כבוד הנשיא ברק, גם לו היה קובע ממצא פוזיטיבי בדבר קיומם של החריגים אותם פירט בפרשת דרין (להבדיל מהותרתם בצריך עיון), הרי שאלו ממילא לא מתקיימים במקרה דנן, שכן אין המדובר במקרה בו נדרשת יצירת תמריץ ראוי על בעלי מניות או העדר הרתעה מספקת.

11.לאור כל המקובץ לעיל, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל, ודין התביעה להידחות על הסף . בנסיבות המקרה ומשהועלתה טענת המבקש בשלב מאוחר יחסית, אני מוצא לנכון להימנע מפסיקת הוצאות ומורה שכל צד יישא בהוצאותיו.

12.לאור הכרעתי שלעיל, מתבטל דיון ההוכחות שנקבע בזמנו ליום 9.3.10.

ניתנה היום, כ"ו שבט תש"ע, 10 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: