ריאן ואח' נ' עבד אל חלים ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקי רכוש לרכבי הצדדים כתוצאה מתאונת דרכים אשר ארעה ביום 27.12.10, בצומת הכניסה לעיר טמרה. יש לציין כבר עתה כי המשטרה הגישה כתב אישם כנגד הנתבע 1 אשר קיים כנגדו פסק דין מרשיע בגין אחריותו לתאונה.

הדיון בתיק זה הינו בשאלת קיומה של רשלנות תורמת וכן בשאלת גובה נזקם של הנתבעים. הנתבעים אינם חולקים על טענות התובע באשר לגובה הנזק שנגרם לו על פי חוות דעת השמאי.

2.הצדדים הגישו בהסכמה את מלוא תיק המשטרה, תצהירים של הצדדים וכן שני הנהגים העידו ונחקרו בחקירה נגדית בבית המשפט.

3.התובע / הנתבע שכנגד מר ריאן חאלד (להלן: "מר חאלד") הינו הנהג והבעלים של מכונית מסוג הונדה מ.ר. 1547817 בעת התרחשותה של התאונה (להלן: "מכונית התובע").

4.הנתבע 1 מר עבד אל חלים (להלן: "מר עאל חלים"), הינו נהג של טנדר מסוג איסוזו מ.ר. 7060069 בבעלות הנתבעת 2 המבוטח בביטוח צד ג' על ידי הנתבעת 3, התובעת בתביעה שכנגד, להלן: "מכונית הנתבע").

5.כאמור מונחת לפני ראישתה שאלה האם קיימת רשלנות ורמת של התובע להתרחשותה של התאונה. על פי ממצאי פסק הדין המרשיע, אזי הנתבע נכנס לצומת באור אדום כאשר לתובע אור ירוק.

6.איני מוצאת כי במקרה זה ניתן לקבוע כי קיים אשם תורם של התובע. להלן עיקר טעמי-

א.התאונה התרחשה בנתיב הימני בכיוון נסיעת מכונית הנתבע. משמעות הדבר היא כי התובע היה לקראת סיום חציית הצומת. התאונה התרחשה מאוד במסוך לכניסת מכונית הנתבע לצומת. לפיכך, לא מדובר על מצב בו נכנס התובע לצומת לא פנוי.

ב.האם היה על התובע לוודא תחילה כי הנתבע עוצר לפני הצומת?

התובע מעיד כי ראשה את אורות הנתבע מגיעיםואולי אף במהירות. לא ניתן בכל קמרה אשר כזה להוהורת כי עד לעצירת מלוא הרכביםה מגיעים מכיוון הנסיעה הנגדי יהיה על מי שמבקש לחצות את הצומת לעמוד במקומו ולא לסמוך על ההנחה כי הנהגים האחרים יפעלו על פי תאורת הרמזור. דרישה אשר כזו תגרום לשיתוק הצמתים. עובדה היא כי הרכבים האחרים בכיוון נסיעתו של הנתבע עצרו בצומת.

ג.לא הוכח לפני כי היה על התובע להבין כי הנתבע אינו עומד לעצור. לא הוכח לפני באיזה מרחק היה הנתבע מן הצומת שעה בה נכנס התבוע לצומת עם מכוניתו. הנתבע הטוען לרשלנות תורמת לא הוכיח עניין זה. ההפך, מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון שהנתבע היה רחוק מן הצומת מרחק שניתן היה לראות את אורות הרכב אך לא יותר. התובע מעיד כי ראה אורות לא ידע את מהירות הנסיעה ולא ידע כי לא יעצור. שדה הראיה של הנתבע גם הוא היה פתוח והוא אמור היה לראות אל רק את האור האדום אלא גם שהתובע נכנס לצומת. אם היה קרוב יותר לצומת התאונה לא הייתה אמורה להתרחשה בנתיב נסיעתו. כמו כן לפני ממצאי בוחן התנועה, נקודת המפגש בין הרכבים הייתה לפני אמצע הצומת, קרי קרוב לכניסה של הנתבע לצומת.

7.לאור כל האמור לעיל הנני מקבלת את התביעה ודוחה את התביעה שכנגד.

8.אני מאמצת את חוות דעת השמאי מטעם התובע על פיה נגרם לתובע נזק רכוש למכוניתו בשעור של 13,500 ₪ בגין אובדן כללי. כמו כן את הוצאות שכ"ט השמאי בסך של 1,500 ₪ והוצאות גרר בסך של 300 ₪. סך הכל 15,300 ₪.

9.הנני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתבוע סך של 15,300 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה 27.12.10 ועד היום, וכן הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪.

10

10.כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ד, 17 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: