ריאד סבאג' ובניו בע"מ נ' מ. מ. מעיליא

החלטה

1. לפניי התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב, ובקשה להארכת מועד להגשתה. כן לפניי תגובת המשיבה לבקשות אלו.

עסקינן בתביעה על סך 36,000 ₪, אשר הוגשה בשנת 2008, בגין חוב שנותרה המבקשת חייבת למשיבה, לטענתה, בשל ביצוע עבודות שונות, ובהן – עבודות פיתוח, עבודות ניקיון ועבודות בנייה, אשר בוצעו בשנת 2002.

2. על פי הרשום בתיק ההוצאה לפועל, האזהרה הומצאה לידי המבקשת רק ביום 23.11.12, אלא שאין מחלוקת בין הצדדים, כי בפועל ידעה המבקשת אודות תביעה זו במשך מספר שנים, ולכל הפחות משנת 2009. ידיעה זו נלמדת מפורשות מהתצהיר התומך בבקשה להארכת מועד.

לטענת המשיבה, במקרה זה גוברת הידיעה על ההמצאה הפורמאלית, ועל כן יש לראות את המבקשת כמי שמגישה את התנגדותה באיחור של מספר שנים.

3. ההתנגדות והבקשה להארכת מועד נתמכות בתצהירו של ראש המועצה. לטענתו, עם כניסתו לתפקידו, בסוף שנת 2008, החל לברר על חובות המועצה ולטפל בהם. בין היתר, נתגלה לו תיק ההוצאה לפועל נשוא התנגדות זו, והוא החל בבירור, ובניהול משא ומתן עם ב"כ המשיבה. לאורך כל תקופת הבירור וניהול המו"מ, שנמשכה ארבע שנים, נמנעה המשיבה מנקיטת הליכים כל שהם, וזאת – על פי הסכמת הצדדים. רק לאחרונה החלה המשיבה נוקטת הליכים, וזאת כאמצעי לחץ נגד המבקשת.

לגופו של עניין, לטענת המבקשת, הבירורים שנערכו העלו, כי המשיבה אינה זכאית לתשלום הנדרש בתביעה זו. על פי הנטען, המשיבה הגישה תביעה בגין עבודות שעשתה לבניית חנייה פרטית עבור מנהל המשיבה ובניו, כאשר העבודות נכנסו תחת הכותרת "קירות תומכים", וכן כללה בתביעתה עבודות ניקוי פסולת, שלא בוצעו כלל. עבודות אחרות, שלטענת המבקשת כן בוצעו, נכללו בחשבונות אחרים שהגישה המשיבה למבקשת בעבר, ושתמורתן שולמה.

4. המשיבה מודה, כי לאורך השנים נוהל משא ומתן, כאשר, לטענתה, המבקשת נקטה סחבת מייגעת, והמשא ומתן לא התקדם כלל. לאחר שנואשה המשיבה, ולאחר שנודע לה כי תיק האיחוד של המבקשת עומד להתפזר (כאשר לאורך השנים מנע תיק האיחוד נקיטת הליכים כל שהם נגד המבקשת), המציאה שוב את האזהרה למשיבה, כצעד פורמאלי על מנת שתוכל לנקוט הליכים.

לגופו של עניין, לטענת המשיבה, אין יסוד כל שהוא לנטען בהתנגדות המבקשת. לטענת מנהל המשיבה, מדובר בסכסוך שהוא תולדה של מחלוקות אישיות בין מהנדס המועצה לבין בנו של מנהל המשיבה. לטענת המשיבה, העבודות שבעטיין הוגשה התביעה היו עבודות קטנות, שבוצעו ללא הזמנה מסודרת, מפעם לפעם, כפי שנהוג במועצות המקומיות ביחס לעבודות מסוג זה. ההסכמה היתה, כי עלות העבודות תתווסף לפרויקטים עתידיים. לטענת המשיבה, מהנדס המועצה החליט לנצל את העובדה שאין הזמנות עבודה, על מנת לשלול מהמשיבה את זכותה לקבלת כספים עבור העבודות שבוצעו, וזאת, כאמור, על רקע הסכסוך האישי.

עוד טוענת המשיבה, כי למרות מהלכיו של המהנדס, הסכים ראש המועצה דאז לאשר בכתב כי העבודות אכן בוצעו. לטענת המשיבה, כל הנטען ביחס לחנייה הפרטית של מנהל המשיבה משולל יסוד, וכל התביעה בגין עבודות שבוצעו עבור המבקשת, ושתמורתן לא שולמה.

5. שאלה ראשונה שיש להכריע בה היא שאלת הארכת המועד. פורמאלית, עסקינן בהארכת מועד של חודש וחצי לעומת המועד האחרון להגשת ההתנגדות, על סמך המצאת האזהרה מיום 23.11.13. עם זאת, אין חולק כי המבקשת הייתה מודעת לקיום התיק בהוצאה לפועל לאורך ארבע שנים בטרם הגשת ההתנגדות, כאשר לטענתה נוהל במהלך שנים אלו בירור ומשא ומתן. האם יש לקבוע, בנסיבות אלה, כי המועד להגשת ההתנגדות חלף במהלך 2009, עת נודע למבקשת על התביעה?

בהקשר זה ראיתי לנכון לציין, כי הטענה שהאזהרה הומצאה שנית בשלהי 2012 אין לה על מה שתסמוך. לא זו בלבד, שלא הוצג לפני אישור מסירה המעיד על כך, אלא שאף עיון בתיק ההוצאה לפועל מעלה, כי נשלחו למשיבה כמה וכמה התראות בטרם סגירת התיק, בשל אי המצאת אזהרה. ההתראה האחרונה בעניין זה נשלחה בחודש יוני 2012.

המשיבה אינה חולקת על כך שהתנהל משא ומתן, אלא שלטענתה הוא "נסחב" ולא התקדם, עד שלבסוף החליטה לנקוט הליכים, כאשר פוזר תיק האיחוד של המועצה.

בנסיבות האמורות, כאשר המצאה פורמאלית של האזהרה לא בוצעה לאורך ארבע שנים מאז פתיחת תיק ההוצאה לפועל; וכאשר אין חולק כי נוהל במהלך שנים אלו משא ומתן, אף אם בעצלתיים; וכאשר המשיבה עצמה מציינת כי החליטה לפעול לאחר פיזור תיק האיחוד ולאחר שנוכחה כי המשא ומתן אינו מתקדם, רק בשלהי 2012; אין לראות את המבקשת כמי שעותרת להארכת מועד של ארבע שנים, אלא יש לראות את הבקשה כמוגשת באיחור של חודש וחצי, בהתאם למועד ההמצאה הפורמאלית, הוא המועד בו החליטה המשיבה, כי המשא ומתן חסר סיכוי, וכי יש לנקוט הליכים.

נראה כי המבקשת ניסתה לפעול על מנת לייתר הגשת ההתנגדות, תוך שהיא מסתמכת על אי נקיטת הליכים במשך השנים, כהסכמה להארכת מועד. סבורני, כי בנסיבות אלו יש להאריך את המועד עד להגשת ההתנגדות בפועל, כפוף לפסיקת הוצאות, כמקובל, תוך מתן העדפה לזכות הגישה לערכאות.

אני נעתרת, איפוא, לבקשה להארכת מועד, ומחייבת את המבקשת בהוצאות המשיבה בגינה, בסך 2,000 ₪, ללא קשר להמשך ההליכים בתיק.

6. אשר לטענות המבקשת לגופו של עניין, הרי שמדובר בטענות הטעונות בירור.

מחד גיסא עומד מסמך חתום על ידי ראש המועצה הקודם, לפיו החשבון נשוא התביעה מאושר לתשלום, ומאידך גיסא עומדות טענותיה החמורות של המבקשת כלפי המשיבה, בדבר העמסת עלויות של עבודות פרטיות (ואף בלתי חוקיות) על הקופה הציבורית, וכן טענות לאי ביצוע עבודות אחרות, כאשר אין בנמצא הזמנות עבודה המתייחסות אליהן.

אין מנוס ממתן רשות להתגונן, לצורך בירורה של המחלוקת העובדתית בין הצדדים.

7. אשר על כן, ניתנת בזאת רשות להתגונן.