רטהויס ואח' נ' הרפובליקה הסלובקית- באמצעות שגרירות הרפובליקה הסלובקית בישראל (SLOVENSKA REPUBLIKA) ואח'

פסק דין

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת אחימן), מיום 17.1.11, בה חויבו המבקשים לבצע מחדש המצאה של כתב התביעה למשיבים.

בקליפת האגוז יאמר כי המבקשים הגישו תביעה בהליך של סדר דין מקוצר, בקשר עם השכרת נכס. התביעה הוגשה נגד המשיבה 1, השגרירות הסלובקית (להלן: "השגרירות"), והמשיבים 2 ו- 3 השגריר ורעייתו (להלן: "השגריר"). לפי הנטען, כתב התביעה הומצא למשיבים כדין, באמצעות משרד החוץ ביום 10.11.10.

המשיבים טענו כי התביעה אינה ראויה להידון בהליך של סדר דין מקוצר. בית משפט קמא, בהחלטתו דנא קיבל את טענתם, קבע כי התביעה תועבר לפסים של תביעה רגילה, וזאת מהנימוקים שבהחלטה. המבקשים לא משיגים על קביעה זו ועל נימוקיה.

בשולי ההחלטה נקבע "לאור החלטתי, יש להמציא את כתב התביעה בסדר דין רגיל, מחדש, עפ"י הכללים להמצאה ביחס לנתבעים הקונקרטיים, כפי שקבוע בחוק". זאת, ללא כל דיון בשאלת כשירות ההמצאה, כמו גם ללא מתן נימוקים שהביאו את בית המשפט לקביעה האמורה.

לעמדת המבקשים טעה בית המשפט קמא בכך שהחליט על המצאה מחדש של כתב התביעה, שכן לעמדתם כתב התביעה הומצא כדין, ואין במחיקת הכותרת כדי לחייבם להמצאה מחדש.

סמוך לאחר הבאת בקשת רשות הערעור לעיוני, הוריתי על מתן תגובות, תוך שביקשתי התייחסות הצדדים לשאלה האם נדונו לפני בית משפט קמא בקשות באשר לאי כשירות ההמצאה.

ב"כ השגרירות הודיע כי צודקים המבקשים בבקשתם. לעומתו, הודיעה באת כוח השגריר בתגובתה כי מרשיה הגישו ביום 5.10.10 בקשה לבית משפט קמא בה טענו כי על בית המשפט להכריע בשאלת העדר כשירות ההמצאה, בשים לב לטענותיהם בעניין. עוד הפנתה תשומת הלב לכך שבהחלטה אחרת של בית המשפט מיום 12.12.10, שלא צורפה לבקשת רשות הערעור, שעניינה בקשה נוספת שהגישו השגריר ורעייתו לבית משפט קמא בדבר פרסום כתבות בעיתונות המקומית בסלובקיה, החליט בית המשפט כי היא תידון ביחד עם שאלת כשירות ההמצאה וזאת בדיון הקבוע ליום 17.10.10. עם זאת, בהחלטה מיום 17.10.10, לא היה דיון בבקשה בעניין ההמצאה.

לאחר שעיינתי בבקשה וכן בתגובות, הגעתי לידי מסקנה שיש לקבל את הבקשה, לדון בערעור ולקבל את הערעור, זאת אף ללא צורך בתשובת המבקשים לתשובת השגריר.

בית משפט קמא לא נימק את החלטתו באשר לחיוב המבקשים להמציא את כתב התביעה מחדש למשיבים. הלכה פסוקה היא כי על בית משפט לנמק את החלטותיו, ולו בקצרה, על מנת שניתן יהיה לבחון אותן ולהעבירן תחת שבט הביקורת. היטיב להבהיר זאת בית המשפט העליון ברע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' יצחק ארזי, פ"ד נב(2), 743 , 748-749 (1998), באומרו:

"אכן, ברור וידוע הוא כי חובה על בית המשפט לתת נימוקים להחלטה, בין אם הוא מקבל את העתירה ובין אם הוא דוחה את העתירה, אלא אם ההחלטה מקובלת על שני הצדדים. כך קובע הדין החרות וכך קובעת גם ההלכה הפסוקה. ברע"פ 1516/90 יקב הגליל בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם) אמר לעניין זה השופט ד' לוין:

"חובת ההנמקה - כמה וכמה מטרות לה: אפשרות פיקוח על פסק הדין על ידי ערכאת הערעור, חשיפת פסק הדין לעיני הציבור, ועוד ...אך יש גם נימוק נוסף, הרואה את ההנמקה כחלק אינטגרלי מיצירתו ומגיבושו של פסק הדין. וכך כותב השופט ברק: 'חובת ההנמקה חשובה היא במיוחד. כל מי שהתנסה בכתיבה יודע זאת. דבר אחד הוא רעיון המשתלט על המחשבה. דבר אחר הוא העברתו של הרעיון בכור ההיתוך של ההתמודדות האינטלקטואלית המבקשת לתמוך בו, תוך מודעות לתוצאותיו. רבים הם הרעיונות אשר הצורך לנמקם הביא לחדלונם, שכן היה בהם אך הדר חיצוני שלא ניתן היה לבססו. חובת ההנמקה היא מהחשובים שבאתגרים בפניהם חייב שופט, המפעיל שיקול דעת, לעמוד'. (א' ברק, שיקול דעת שיפוטי (פפירוס, תשמ"ז) 46).

אם כך הם פני הדברים, ואם כפי שאמר בעבר בית משפט זה, 'שופט אינו יוצא ידי חובתו בלי לנמק את החלטותיו' (בג"ץ 79/63 טרודלר נ' פקידי הבחירות לועדות החקלאיות, פ"ד יז 2516 ,2503), כי אז ניתן להעלות על הדעת שעניין אשר נדון בפני ערכאה כלשהי, וזו הוציאה מתחת ידיה פסק דין שאיננו מנומק, או שאינו מנומק די הצורך, אי אפשר לומר עליו שזכה לדיון כראוי בפני אותה ערכאה, ועל כן יש במצב עניינים זה כדי להטות את הכף לכוון של מתן רשות ערעור, במקרה שזו מתבקשת".

מן הכלל אל הפרט:

שעה שהתעוררה לפני בית משפט קמא מחלוקת בשאלת ההמצאה, שומה היה עליו לדון בבקשה ולנמקה, וכמות שהורה כי אכן יעשה, וכאמור בהחלטתו הקודמת מיום 12.12.10. אין בהחלטתו של בית משפט קמא, כל דיון במחלוקת, וההחלטה נעדרת נימוקים באשר לקביעה אליה הגיע בית המשפט. בהעדר דיון והנמקה, לא ניתן להשיג על ההחלטה וממילא להעבירה תחת ביקורת ערכאת הערעור. למותר לציין כי לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעה שנמחקת הכותרת "בסדר דין מקוצר", אין התובע נדרש להמציא מחדש את כתב התביעה לנתבע. משכך, אם סבר בית משפט קמא שעל המבקשים להמציא את כתב התביעה למשיבים, שומה היה עליו לנמק זאת.

לפיכך, אין מנוס אלא לקבל את הבקשה לרשות הערעור ולקבל את הערעור לגופו. אני מורה על ביטול החלטת בית משפט קמא וזאת רק באשר להוראה לפיה יש להמציא מחדש את כתב התביעה למשיבים. התיק יוחזר לבית משפט קמא, אשר ידון בטענות הצדדים באשר להמצאה, וינמק את המסקנה אליה יגיע.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"א, 28 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: