רחמתי נ' פינטו

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה ביום 15/9/08, ובקשה להאריך את המועד להגשת בקשה זו. כן בפני תגובת המשיב לבקשות.

על פי פסק הדין, חוייבה המבקשת לשלם למשיב סכום של 12,200 ₪, בהתאם לכתב התביעה. בכתב התביעה נטען, כי במהלך 2007 העסיק התובע את הנתבעת כנהגת מונית בתחנה שבבעלותו. לטענתו, על פי הסכם העבודה שצורף לכתב התביעה, הוסכם כי מעבר של הנתבעת לתחנת מוניות מתחרה יגרור חיוב שלה בקנס בסך 3,000 ₪ ופיצוי נוסף של שבועיים לפי ה"פיקס היומי" של המונית. הנתבעת עברה, על פי הנטען, לחברה מתחרה, מבלי ליידע את התובע, ומבלי לרשום זאת בכרטיס העבודה. עוד נטען, כי בגין תאונת דרכים שעשתה הנתבעת ברכב התובע, חוייב התובע בתשלום השתתפות עצמית של 5,000 ₪.

המבקשת טוענת בבקשתה, כי כתב תביעה כלל לא הומצא לה. לטענתה, זכור לה כי בחודש יוני 2008 קיבלה דואר רשום, אך המעטפה שהתקבלה הכילה ניירות ריקים בלבד. על כן, לא ידעה כלל כי מדובר בכתב תביעה, וסברה כי מדובר בטעות כל שהיא. לטענת המבקשת, נודע לה אודות פסק הדין כאשר התקבל בידי המעסיק שלה צו עיקול, במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

לגוף העניין טוענת המבקשת מספר טענות:

א.כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתובענה, בהיותה תובענה בינה לבין המעביד, המצויה בתחום סמכותו של בית הדין לעבודה.

ב.כי הכרטיס שצורף לכתב התביעה אינו הסכם העבודה, ולא הוסכם למעשה על התנאים המפורטים בהסכם בעניין חיוב המבקשת בקנסות.

ג.כי המבקשת אמנם עברה לעבוד בתחנת מוניות אחרת, אך הדבר נעשה בידיעת המשיב ובהסכמתו, ויתרה מכך, היא לא עברה לעבוד כנהגת מונית, אלא בעבודת ניקיון, ובנסיבות שאינן מחייבות אותה בתשלום קנס כל שהוא.

ד.כי אין מקום לחייבה בתשלום ההשתתפות העצמית בגין תאונת הדרכים, שעה שזו אירעה שלא באשמתה.

המשיב מתנגד לבקשה, וטוען, כי אין ממש בטענות המבקשת בעניין העדר המצאה. המשיב טוען בתגובתו, כי נושא סמכות בית המשפט הוכרע כבר בהחלטת בית המשפט מיום 20/5/08. אשר לטענות לגוף העניין, טוען המשיב, כי מדובר בהגנת בדים.

קשה לקבל את טענות המבקשת בדבר המצאת דפים ריקים בתוך מעטפה שנשלחה אליה בדואר רשום עם אישור מסירה. אין לי אלא לצאת מנקודת הנחה, שההמצאה שנעשתה נעשתה כדין. משכך, אין עסקינן בביטול פסק דין מחובת הצדק, אלא יש לבחון, על פי שיקול דעת בית המשפט, אם יש מקום לביטול פסק הדין.

יתר על כן, המבקשת אינה מכחישה מפורשות, כי קיבלה את אזהרת ההוצאה לפועל, אלא טוענת רק, כי נודע לה לראשונה אודות פסק הדין, כאשר ננקט נגדה הליך עיקול בידי המעביד. כידוע, אף הליכי ההוצאה לפועל אינם ננקטים אלא לאחר המצאת אזהרה, ובחלוף המועד שנקבע בה, ועל כן אין לי אלא להניח, כי המבקשת קיבלה הודעה אודות פתיחת תיק ההוצאה לפועל זמן רב לפני שהחלה לטפל בהגשת בקשתה זו.

יחד עם זאת, אני סבורה כי יש בטענותיה של המבקשת לגוף העניין הגנה לכאורה מפני התביעה.

ראשית, נושא הסמכות העניינית עדיין לא הוכרע, אלא ניתנה החלטה זמנית, על סמך טענות התובע בתגובתו מיום 18/5/08, שם נטען כי למעשה לא התקיימו יחסי עובד – מעביד בין הצדדים. החלטה זו ניתנה על סמך טענות התובע בלבד, ובוודאי שאינה מחייבת. משטוענת המבקשת, כי כן היו יחסי עבודה (אם כי היא מכחישה שתנאי הסכם העבודה משתקפים בכרטיס העבודה), דומה לכאורה, כי העניין בא בתחומי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, לפיו הסמכות הייחודית של בית הדין חלה גם על מחלוקות בדבר עצם קיומם של יחסי עובד – מעביד.

שנית, טענות המבקשת באשר להעדר העילה לחייבה בקנס בשל עזיבת תחנת המוניות, ובאשר לגובה הקנס הנטען, הן טענות של ממש, אשר אינן מהוות כלל הגנת בדים, ומצריכות בירור ענייני.

בנסיבות אלה, כאשר לגופו של עניין עולה הגנה ראויה, השאלה בדבר מועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין, ולגבי הסיבה לאי הגשת הגנה במועד, הופכת משנית. מאחר ואני סבורה, כפי שצויין לעיל, כי כתב התביעה אכן הומצא למבקשת, אך היא לא פעלה כראוי בטיפול בהגשת ההגנה במועד, ואף לא פעלה כראוי בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין במועד, הרי שיש לחייבה בהוצאות, אשר תשלומן בפועל יהווה תנאי לביטול פסק הדין.

לאור האמור, פסק הדין יבוטל אם תשלם המבקשת למשיב הוצאות בסך 2,000 ₪, תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. לאחר התשלום, תמציא המבקשת לתיק ביהמ"ש אסמכתא בדבר תשלומו.

ככל שלא ישולמו ההוצאות במועד, תידחה בקשה זו, והמבקשת תחוייב בהוצאות המשיב בשל הגשת תגובתו, בסך 500 ₪.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"א, 22 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.