רחמני נ' פזייב ואח'

פסק דין

1. א. א) במכונית התובע נהג מר רחמני יובל (להלן:"יובל") ובמכונית הנתבעים נהג מר רפאל פזייב (להלן:"רפאל").

לטענת יובל, הוא נסע מכיוון רחובות לכיוון נס ציונה במקום בו מוצב רמזור ומצויים 3 נתיבים לנסיעה ישר, אחד המפנה כיוון נסיעה שמאלה ואחד המפנה כיוון נסיעה ימינה.

ב) יובל נסע בנתיב הימני ובהיות אור ירוק ברמזור, ראה יובל רכב בנתיב האמצעי המיועד לנסיעה ישרה – נוסע לאחור. בעת שיובל התקרב, הרכב הנ"ל נסע לפתע קדימה וימינה וחסם את נתיב נסיעתו של יובל ואירעה התנגשות בין שני הרכבים, כאשר הכנף השמאלית קדמית של רכב התובע פגעה בכנף הימנית אחורית של רכב הנתבעים.

ג) לאחר התאונה, יצא רפאל מרכבו כשהוא דיבר בטלפון נייד ומכך הסיק יובל, שרפאל דיבר בטלפון בזמן הנסיעה ואז עבר את הפניה ימינה בה היה צריך לפנות ולכן נסע לאחור על מנת לחזור לפניה ימינה ומשלא הבחין ברכבו של התובע, אשר נסע בצד ימין שלו ונסע קדימה וימינה וחסם את נתיב נסיעתו של יובל.

ב. לאור העובדות הנ"ל, סבור התובע, שהאחריות לגרם התאונה רובצת על רפאל ולכן הוגשה תביעה זו, בה מבקש התובע לחייב את יובל, את הנתבע מר פדלון יוסף (להלן:"פדלון") ואת הנתבעת 2 (להלן:"המבטחת") לשלם לו את נזקיו בסך של 2,304 ₪, הכולל בחובו: נזק לרכב בסך 1,404 ₪, וכן עבור הפסד ימי עבודה סך של 900 ₪.

2. א. א) הנתבע מציין בכתב ההגנה, שהוא נסע בנתיב האמצעי וכמאה מטר לפני הרמזור הוא הבחין באור ירוק מהבהב והחל לבלום לאט ולא בפתאומיות בשל היות הכביש רטוב ומחליק.

בעת שהנתבע נסע 5- 10 קמ"ש, הרגיש פתאום התנגשות מאחור ומייד עצר ויצא מהרכב, כשהפלאפון היה בכיס והנתבע הוציא הפלאפון מהכיס על מנת לצלם את הנזקים.

לטענת הנתבע, היה זה יובל אשר אמר לרפאל שהוא מצטער שלא הספיק לבלום. גם בחורה שהייתה ברכבו של יובל ביקשה סליחה והוסיפה:

" הפתעת אותנו".

ב) לאור הטענות הנ"ל, סבור רפאל, שהאחריות לגרם הנזק רובצת על יובל.

ב. לאחר שהוגש כתב ההגנה על ידי רפאל, הגישה גם המבטחת כתב הגנה ובתחילתו מבקשת היא, למחוק התביעה נגד פדלון – זאת משום שהוא בעליו של הרכב ובעל הפוליסה, אך הוא עצמו לא נוכח במקום האירוע.

בנוסף לכך, מעלה המבטחת טענות, שכלל לא נכללו בכתב ההגנה שהגיש רפאל ולטענות אלו יחד עם הטענות הנוספות שהועלו בכתבי הטענות ובבית המשפט – אתייחס בגוף פסק הדין.

3. בטרם יתייחס בית המשפט לגופן של הראיות, יש להכריע תחילה בטענה שהעלתה המבטחת שיש למחוק התביעה נגד פדלון, בהיותו הבעלים של הרכב ושל הפוליסה ושהוא עצמו לא היה במקום האירוע.

באשר לטענה זו, החלטתי לדחותה, שכן בדבר הטלת האחריות, אין נפקא מינה לטענה אם פדלון היה במקום האירוע ודי בכך שהוא הבעלים של הרכב ובעל הפוליסה ודי בכך, שהוא מסר הרכב לנהיגה למאן דהוא אחר, על מנת לברר את כל השאלות השנויות במחלוקת – גם אלה הנוגעות לבעל הרכב עצמו ואין מקום למחוק אותו מכתב התביעה.

4. לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים – כפי שאלו באות לידי ביטוי בכתבי הטענות ולאחר שבחנתי את חומר הראיות הנוסף אשר הוגש לבית המשפט ואשר צורף לכתבי הטענות – אני קובע, שהעובדות ונסיבות המקרה מוכיחות, שיש לייחס לשני המעורבים בתאונה אחריות בשיעור שווה ולכל אחד מהם יש לייחס אחריות בשיעור של 50%, שכן מתברר מהעובדות, ששניהם לא נהגו בזהירות ושניהם נהגו בחוסר תשומת לב מספקת לאופן נהיגת זולתו – הכול כפי שיובהר בנימוקים שלהלן:

א. א) מטענותיו של רפאל בכתב ההגנה עולה, שברכב התובע נסעה בחורה יחד עם יובל ולאחר התאונה גם היא ירדה מרכב התובע ודיברה עם רפאל.

מעדותו של התובע, אביו של יובל, עולה שלפני רפאל נסע רכב אחר, שהיה נהוג בידי חברו של רפאל, ברם התובע לא הביא את החבר להעיד בבית המשפט כשם שגם יובל לא הביא את אותה בחורה להעיד על נסיבות המקרה ובאופן כזה, נותרה בפני בית המשפט עדותו של יובל מזה ועדותו של רפאל מזה.

ב) אין מחלוקת בין הצדדים על מקום קרות התאונה, אין מחלוקת על כך, שבמקום האירוע מצויים 3 נתיבים לנסיעה ישר ורפאל מאשר את העובדה, שהוא נסע בנתיב האמצעי.

השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא, כיצד אירעה התאונה ומי אחראי לקרות התאונה.