רחמים נ' כהן ואח'

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ שחר קטוביץ אשר דחה את בקשתו של המבקש להפחתת שכר טרחת עו"ד שנקבע בתיק ההוצל"פ שפתחו המשיבים נגד המבקש.

תיק ההוצל"פ נפתח למימוש פסק דין שחייב את המבקש לשלם למשיבים סך של 1,122,000 ₪. פסק הדין ניתן ביום 11.12.09. בפסק הדין נקבע כי ביצועו יעוכב על מנת לאפשר לכונס נכסים (שהתמנה כבר על דירת המבקש, ללא קשר להליך זה) למכור את הדירה ולשלם מתוך התמורה את הסכום הנ"ל. בית המשפט קבע כי הביצוע יעוכב למשך 60 יום וזאת כדי לאפשר לכונס הנכסים להגיש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לאשר את מכירת הנכס. כן נקבע כי היה ולא תוגש בקשה כזו תוך 60 יום, יהיו המשיבים רשאים לממש את פסק הדין. עוד נקבע כי אם תוגש בקשה כאמור, תוך 60 יום, לבית המשפט לענייני משפחה, יעוכב הביצוע למשך 60 יום נוספים ואם הם יחלפו והמשיבים לא יקבלו את כספם הם יהיו רשאים לממש את פסק הדין.

כונס הנכסים המוזכר בבקשה הוא גם ב"כ המבקש ופסק הדין ניתן לאחר שלא היתה מחלוקת על סכום החוב ובעקבות התחייבות כונס הנכסים לשלם מתוך התמורה שהוא יקבל את סכום פסק הדין.

תיק ההוצל"פ נשוא בקשה זו נפתח על ידי המשיבים ביום 18.2.10 לאחר שקודם לכן שלחו התראה שבכוונתם לעשות כן. על התראה זו השיב ב"כ המבקש שפתיחת הליך בהוצל"פ לא תביא לגביה ולא תזרז אותה ולכן ביקש להמתין עד שיחלפו כל המועדים שניתנו לצורך הארכה בפסק הדין (היינו פעמיים 60 יום = 120 יום). צויין במכתב שיש כוונה להגיש תוך מס' ימים בקשה לאישור הסכם המכר.

המשיב החליט, כאמור, שלא להמתין מעבר למועד שעד אליו עוכב ביצוע פסק הדין (60 יום לצורך הגשת בקשה) וביום 18.2.10 בחלוף למעלה מ- 60 יום מיום מתן פסה"ד ולאחר שחלפו 60 הימים ולא הוגשה בקשה לאישור המכר פתח את תיק ההוצלפ ביום 19.2.00.

ביום 2.3.10 ועוד לפני שנמסרה אזהרה למבקש ביקשו המשיבים לנקוט בהליכי עיקול לפני אזהרה ובקשתם אושרה והוטלו עיקולים על 2 נכסי מקרקעין (כולל הדירה שכונס הנכסים אמור למכור כדי לכסות את החוב) וכן עיקולים בבנקים ובחברות ביטוח. העיקולים ניתנו לאחר שהמשיבים הצהירו כי הם חוששים שהכסף יוברח.

עם פתיחת תיק ההוצל"פ הוסף לחוב סך של 38,812 ₪ כשכ"ט א' בהוצאה לפועל, וביום 1.4.10 נוסף סכום נוסף של 40,820 ₪ כשכ"ט ב' בהוצאה לפועל.

המבקש הגיש מס' בקשות לביטול עיקולים שנדחו על ידי ראש ההוצל"פ, לאחר שהמשיבים התנגדו להם.

בסופו של דבר הוגשה בקשה לביהמ"ש לענייני משפחה לאישור ההסכם. הבקשה הוגשה בסמוך ליום 18.4.00 וביום 27.4.10 אושרה מכירת הנכס.

בעקבות אשור המכירה הוגשה בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שכן, תמורת המכר מבטיחה את מלוא סכום החוב אך בקשה זו נדחתה על ידי כב' רשם ההוצל"פ, לאחר שהמשיבים התנגדו לה.

ביום 13.5.10 הועבר סכום החוב לתיק ההוצל"פ והמבקש הגיש בקשה להפחתת שכר הטירחה.

בבקשה טען המבקש כי יש להפחית את שכר הטרחה הן משום שההליכים שנקטו המשיבים לא תרמו כלל לגביית החוב, לכן שכ"ט הסכום של כ- 80,000 ₪ מוגזם. והן משום שתיק ההוצל"פ נפתח בחוסר תום לב לאחר שהובהר למשיבים שפרעון החוב קרוב. כמו"כ חלק מהעיכוב בפרעון החוב נבע מכך שהמשיבים עיכבו את הסכם המכר בבית המשפט לענייני משפחה בין היתר בהטלת העיקול ובכך שאמרו שהם עצמם מעוניינים לרכוש את הנכס ולבסוף לא הגישו הצעה, דבר שהביא לעיכוב המכירה.

הבקשה להפחתת שכ"ט נדחתה, לאחר שניתנה תגובת המשיבים שהתנגדו לה.

רשם ההוצל"פ קבע שאין מקום להפחית את שכר הטירחה שנקבע לפי התעריף המינימלי המומלץ לאחר שהמשיבים חיכו מעבר לזמן שנקבע בפסה"ד ואף נאלצו להגיש תגובות לבקשות המבקש ובפועל החוב נפרע באמצע מאי כאשר התיק נפתח באמצע פברואר.

על החלטה זו הוגשה הבר"ע נשוא תיק זה.

טענות המבקש הן, כי אמנם סעיף 10(א) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967 קובע כי זוכה מיוצג זכאי לשכ"ט לפי התעריף המינימלי ואולם אין ספק, וכך קובע הסעיף במפורש, שרשם ההוצל"פ רשאי לקבוע סכום אחר.

בנדון דנן, לא ננקטו הליכים שמצדיקים את שכר הטירחה שנקבע בו. מתן תגובות על בקשות אינו כלול בסוגי הבקשות שעליהן נקבע בתעריף המינימלי שמצדיקות העלאת גובה שכר הטירחה. המבקש טוען עוד שפתיחת התיק וההליכים שננקטו בו לפני אזהרה לא רק שלא תרמו לגביית החוב אלא אף הביאו לעיכובים בפרעון החוב הן בשל העיקול שהוטל על הנכס והן בשל התנהלות המשיבים בענין אישור – המכר כמפורט לעיל. לטענת המבקש נפרע החוב בסופו של דבר בחלוף 153 ימים ממתן פסה"ד כאשר לפי פסה"ד ניתן היה להגיע לעיכוב של 120 יום. לטענתו מדובר באיחור זניח בהתחשב בגובה החוב ובהליכים שהיה צריך לנקוט כדי שהחוב יפרע. המבקש טוען עוד כי טעה רשם ההוצל"פ בכך שלא הביא בחשבון את התנהגות המשיבים וחוסר תום לבם בפתיחת התיק ובנקיטת ההליכים בו.

הבקשה הועברה לתגובת המשיבים שהתנגדו לה. לטענתם ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בקביעת שכר הטירחה. כמו"כ לטענתם שכר הטירחה שנקבע מוצדק והוא נעשה לאחר שהם נדרשו לתת תגובות רבות לבקשות שונות שהגיש המבקש בתיק ההוצאה לפועל. עוד טענו המשיבים כי מדובר בשכ"ט שנקבע לפי התעריף המומלץ ובהתאם להוראות סעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל. לטענתם שכר הטרחה נקבע גם בהקשר להליכים שהם נקטו ובין היתר גם הליך עיקול שננקט לאחר חלוף תקופת האזהרה, לכן לא נכון לאמר שהשכר נקבע רק בשל התגובות שהם נאלצו לתת לבקשות המבקש, אף שלטעמם אין גם בקביעה כזו פגם שכן הדבר נתן לשיקול דעתו של רשם ההוצל"פ.

הצדדים הסכימו בין אם במפורש ובין אם בהעדר התייחסות לכך שתינתן החלטה לפי כתבי הטענות (ראו החלטה מיום 16.9.10 והסכמת המבקש מיום 1.11.10), ובלי לקיים דיון.