רחמים יולנדה נ' רחמים רחמים ואח'

פסק דין

רקע

 לפני תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), לפיצוי בגין נזקי גוף שלטענת התובעת, נגרמו לה בתאונת דרכים מיום 09.03.2004. התובעת ישבה במושב האחורי של רכב הנהוג בידי בעלה, הוא הנתבע 1, זה בלם את הרכב בפתאומיות ומכיוון שלא חגרה חגורת בטיחות התובעת נפגעה עת הוטחה במושב שלפניה (להלן: "התאונה").

 הנתבע 1 פינה את התובעת ברכבו אל בית החולים בנהריה בחדר המיון התלוננה התובעת על כאבים באוזן ימין שהתבררו כתגובה אלרגית לחומר רחיצה, וכן כאבים בלסת, בחזה, בגב ובצוואר.

התובעת שוחררה באותו ערב לביתה בהוראה כי באם כאב הלסת יחמיר יש לפנות לרופא פה ולסת בבית החולים רמב"ם בחיפה.

התובעת טוענת כי בעקבות התאונה היא סובלת מכאבי גב תחתון ועליון, כאבי ראש וסחרחורות, כאבים בחזה, בכתפיים וכן ציפצופים באוזניים.

בשל כאביה בנ"ל פנתה התובעת לטיפולי פיזיותרפיה רבים וכן נדרשה לטענתה לטיפולים תרופתיים ולמעקב, עוד טוענת כי בעקבות התאונה נשברו שיניה והיא נזקקה לטיפול משקם.

הנתבעים, הכירו בחבותן בדיון מיום 20.06.2007 בפני כבוד השופטת שריר . על כן, המחלוקת בה נותר להכריע היא לעניין גובה הנזק והפיצוי בלבד.

הנכות הרפואית

עם הגשת התביעה הוגשה בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומים אורטופדיה, נוירולוגיה, כירורגיה, פה ולסת ואף אוזן גרון מטעם בית המשפט, כמתחייב מתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986.

בתחום האורטופדיה מונה ד"ר קורן יצחק בהחלטה מתאריך 02.11.2006 ובתחום אף אוזן גרון מונה ד"ר בלום יוסף בהחלטה מתאריך 20.06.2007.

באשר למינוי נוירולוג, כירורג ומומחה פה ולסת קבעה כבוד השופטת שריר כי לא קיימת ראשית ראיה לצורך מינויים ודחתה את הבקשה.

ד"ר קורן קבע כי לא נותרה לתובעת נכות אורטופדית צמיתה בעקבות התאונה הנדונה. עם זאת, הוא קבע לתובעת נכויות זמניות: חודש אי כושר מלא, 3 חודשים נוספים של 30% נכות זמנית, 4 חודשים נוספים של 20% נכות זמנית ו-4 חודשים נוספים לפי 10% נכות זמנית.

התובעת ערכה בדיקת C.T לאור כאביה ביום 24.10.2007 בה נמצא בלט של האנולוס בגובה L3-L4. תוצאת בדיקה זו לא עמדה בפני ד"ר קורן וע"כ אישרתי הגשת שאלות הבהרה למומחה. ד"ר קורן השיב כי המדובר בממצאי בדיקות עזר בלבד ואין בהם כדי לשנות את קביעתו כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

ב"כ התובעת המלומדת טוענת כי קביעתו זו של ד"ר קורן אין בה כדי לשקף את הנכות הרפואית הראויה של התובעת וכי יש מקום להעניק לה נכות בשיעור 10% לפחות בגין נכותה האורטופדית.

לדידי אין מקום לחרוג מקביעת המומחה לאורטופדיה. עיון בחוות הדעת, בתשובות לשאלות ההבהרה ובמסמכים הרפואיים מעלה שלא היה כל דופי במסקנותיו של המומחה.

ד"ר בלום קבע, לפי בדיקת השמיעה האחרונה שבוצעה לתובעת שמצב שמיעתה הוא תקין. באשר לתלונותיה על סחרחורות ד"ר בלום שלח את התובעת לביצוע בדיקת יציבה במכון שמיעה של בית החולים איכילוב. מפענוח תוצאות בדיקה זו עלה כי "יש אפשרות ברורה לתגובה פונקציונאלית", בחקירתו בפני ביום 16.03.2011 התברר כי הכוונה בתוצאות הללו היא : (עמוד 45 שורות 9-18)

ש: בבדיקה הזו שאתה, שמציין פה דוקטור הימלפרב, שתיתכן תגובה פונקציונלית, בעצם משמעה שיכול להיות, זה גם לטוב וגם לרע, נכון?

ת :                        נכון.

ש :                       יכול להיות שינוי גם, שבעצם לא יכולים לדעת את הדבר האמיתי. יכולת גם להפחית מערך התגובה וגם להעלות מערך התגובה.