רחמים ואח' נ' שלמון

החלטה

בפני בקשת המבקש להורות על מחיקת כותרת התביעה בסדר דין מקוצר.

למקרא כתב התביעה עולה כי המשיבים משתיתים את תביעתם על שני מרכיבים: האחד, סכום היטל ההשבחה אשר הושת על נכס המשיבים מכוח תוכנית השבחה והשני פיצוי מוסכם כעולה מהוראות הסכם המכר בין המשיבים למבקש על נספחיו השונים.

לטענת המבקש סעיף 8 לחוזה המכר שבין הצדדים, מבחין מפורשות בין חיוב בהיטל השבחה לפני מסירת החזקה בדירה לידי המשיבים לבין היטל השבחה החל לאחר מסירתה שאז חובת התשלום הינה על הקונה( קרי על המשיבים). מאחר ואין חולק כי חיוב היטל ההשבחה נשוא התביעה נוצר שנים לאחר מסירת החזקה בדירה למשיבים, סבור המבקש כי לא ניתן להשית עליו "פיצוי מוסכם" כלשהו במקרה בו לא שילם היטל השבחה שחל לאחר מסירת הדירה לידי המשיבים. נוכח האמור לעיל, סבור המבקש שתביעתם של המשיבים לפיצוי מוסכם אינה נשענת על "חוזה או התחיבות" כלשהן המחייבים אותו לשלם למשיבים פיצוי מוסכם ומשום כך התביעה כולה איננה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר.

לטענת המבקש, עינינו של נספח התיקונים אשר נחתם בין הצדדים, אינו בא לשנות מהוראות הסכם המכר שבין הצדדים, וכי אם היו הצדדים רוצים להוסיף חיוב של המוכר ( המבקש) בתשלום היטל השבחה בגין מרכיבים נוספים, כתנאי עיקרי שהפרתו מזכה בפיצוי מוסכם חזקה כי היו עושים זאת בגוף ההסכם.

לטענת המשיבים יש לדחות על הסף את בקשת המבקש לאור העובדה שהן סכום היטל ההשבחה והן סכום הפיצוי המוסכם הנתבע, הינם סכומים אותם חייב הנתבע לתובעים מכוח הסכם מפורש בין הצדדים ואשר מהווה ראיה בכתב כמצוות תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: "התקנות"). לטענת המשיבים יש לדחות את נסיונו של המבקש לבצע אבחנה מלאכותית בין הסכם המכר לנספחיו (לרבות מפרט התיקונים) אשר נחתמו כולם באותו היום בצוותא חדא. המשיבים מפנים לרישא למפרט התיקונים אשר מציינת במפורש כי "המוכר ( המבקש) מתחייב כדלקמן, כחלק בלתי נפרד מההתחיבויות בהסכם". בנוסף לכך מפנים המשיבים לכך שבהליך קודם שהתנהל בין הצדדים, כבר נקבע כי מפרט התיקונים הינו חלק בלתי נפרד מהסכם המכר.

המשיבים מפנים לאמור בסעיף 9 למפרט התיקונים אשר קובע כי המוכר( המבקש) ישלם היטל השבחה לעירית ראשון לציון בגין היטל השבחה לעלית הגג- כאשר ידרש. לטענת המשיבים ההיקש אותו מבקש המבקש לבצע לפיה אין מקום להחלתו של סעיף הפיצוי המוסכם על ההפרה שבסעיף 9 למפרט התיקונים הינו היקש תלוש, מנוגד לכל הגיון משפטי ועומד בניגוד להלכה הפסוקה.

לטענת המשיבים, האמור בסעיף 9 למפרט התיקונים, אינו בא לשנות מהוראות הסכם המכר כי אם להוסיף עליהן כחלק בלתי נפרד מהתחיבויות המבקש בהסכם המכר.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למחיקת כותרת התביעה להידחות.

השאלה האם ראויה תביעה להתברר בסדר דין מקוצר, נבחנת על פי כתב התביעה. ככל וכתב תביעה עומד בקריטריונים הקבועים בתקנה 202 לתקנות, כי אז כשרה התביעה להתברר בסדר דין מקוצר.

תקנה 202 לתקנות קובעת כי תביעות כשירות להתברר בסדר דין מקוצר, כשמדובר בתביעות לסכום כסף קצוב מכח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב.

דרישת הראיה בכתב נועדה אך בכדי לצמצם את חוג התביעות הבאות בגדרו של סדר דין מקוצר.

הראייה על-פי תק' 202 (1) (א) לתקנות, איננה חייבת להיות ראייה מלאה להוכחת כל פרטי התביעה ודי בראשית ראייה מלאה להוכחת התביעה. אין הכרח שהמסמך בכתב יכיל הוכחה מלאה ואין להסיק מתק' 202 (1) (א) לתקנות שכל פרט ופרט של התביעה צריך ראייה בכתב כי הרי ניתן להשלים את ההוכחות בשלב מאוחר יותר. ראה ע"א 316/64, ארגון פועלים ע"ש בן עמי נ' קק"ל (פורסם במאגרים משפטיים).

וכן ראה גם :

ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ ( פורסם במאגרים המשפטיים) שם נקבע שאין הכרח שהחוזה או ההתחייבות, המשמשים יסוד לתביעה, יהיו בכתב או אף בעל פה ודי בכך שאפשר להסיק על קיומם ממכלול נסיבות המקרה.

מההלכה הפסוקה עולה גישה מקילה בכל הנוגע להיקף המסמכים הדרושים, ובית המשפט העליון קבע כי מדובר בדרישה מינימלית. הכתב הנדרש צריך להתייחס לתביעה עצמה ולא רק לחוזה או להתחייבות המהווים חלק מהעילה. בעיקר יש צורך במסמך שיאזכר את החיוב הכספי הנתבע.

אכן צודק ב"כ המשיבים בהפנותו לאשר נקבע ברע"א 104/86 אסתר ביטון נ' אליהו פרץ ( פורסם במאגרים המשפטיים) לפיה תביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה ראויה להידון בסדר דין מקוצר, גם כאשר "הראיה בכתב" מתייחסת לחוזה עצמו ולאו דווקא להפרתו. אין כל חובה להביא, כתנאי מוקדם, הוכחה בכתב בגין ההפרה.

בעניננו, לא יכולה להיות מחלוקת כי התביעה הינה על סכום קצוב ומבוססת על התחיבות אשר היתה בין הצדדים ואשר נתמכת בראשית ראיה בכתב.

בשלב זה, ולצורך בחינת השאלה האם התובענה מתאימה לבירור במסלול של סדר דין מקור, אין בידי לקבל את האבחנה אותה מבקש המבקש לבצע בין הסכם המכר שנחתם בין הצדדים לבין מפרט התיקונים הנלווה להסכם המכר.

טענות המבקש לענין היחס בין האמור בסעיף 8 להסכם המכר לבין האמור בסעיף 9 למפרט התיקונים וההשפעה הנגזרת מכך על היכולת לחייב את המבקש בפיצוי מוסכם, הינן טענות הגנה אשר יכול ויהוו בסיס למתן רשות להתגונן כנגד תביעת המשיבים אולם אין בעצם קיומה של מחלוקת עובדתית זו שבין הצדדים בכדי לפסול את התביעה מלהתברר בסדר דין מקוצר.