רחמים(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

עתירה לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 על החלטת ועדת השחרורים מיום 9.1.2012 בראשות כב' השופט בדימוס א' הבר, וחברים בה גב' א' חיות, גב' א' הראל מסר, ור/כ פ' אבו שקרה

פסק דין

סגן הנשיא א' אברהם

העותר עושה מאסר ראשון בן 50 חודשים בשל הרשעתו בעבירת שוד. משמלאו שני שלישים למאסרו סרבה ועדת השחרורים לשחררו על תנאי. על החלטה זו הגיש העותר את עתירתו הראשונה, ובמסגרת הדיון בה באו הצדדים לידי הסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה בידי העותר לפנות לרש"א כי תכין עבורו תכנית טיפולית, ואם תוכן תכנית – תידון ועדת השחרורים בעניינו מבראשית.

העותר פנה לרש"א, ובתשובתה היא ציינה, כי אין היא מפקחת על תכניות דוגמת זו שהציע העותר (במרכז "שמן" בחיפה). עם זאת היא ציינה, כי "ניתן להסתפק בהסכמת המרכז לבדיקות שתן ושיחות טיפוליות".

כשהוא מצויד במכתב זה פנה העותר לועדת השחרורים, על מנת שתקיים דיון בעניינו כפי שציווינו בפסק הדין הראשון, אלא שועדת השחרורים דחתה את בקשתו. הועדה הבינה את פסק דיננו ככזה המנחה אותה לקיים דיון בעניינו של העותר רק אם רש"א תכין עבורו תכנית, משמע שלה, וכיוון שכזו לא הוכנה – אין מקום לדיון, כך ועדת השחרורים.

על החלטה זו מלין העותר, בעתירה שהניח לפנינו. לשיטתו – את פסק הדין בעתירה הראשונה יש להבין כך שהתכנית שרש"א ציינה כי ניתן להסתפק בה היא בבחינת תכנית רש"א, ולכן על ועדת השחרורים לדון בעניינו, כשעתה מונחת בפניה התכנית, עליה סמכה רש"א את ידיה.

ובכן דעתנו כדעתו של הסניגור הנכבד ככל הנוגע לשאלת המשמעות שיש ליתן לפסק הדין בעתירה הראשונה. רוצה לומר, כי בפסק הדין, שניתן כאמור בהסכמת הצדדים, כיוונו לכך, שרש"א תפעל להכנת תכנית טיפולית עבור העותר. ואמנם נכון הוא, כי רש"א לא הכינה תכנית בעצמה, אלא שהיא סמכה ידיה על התכנית שהוכנה, משמע במרכז "שמן" בחיפה. בכך יש כדי לספק את הדרישה שהעמדנו בפסק הדין בעתירה הראשונה, ולכן על ועדת השחרורים היה לדון לגופה של בקשת השחרור מבראשית, נוכח קיומה של תכנית, זו שעליה סמכה רש"א את ידיה.

אלא שבכך לא נסתיים ענייננו, שכן גם אם מבחינה הליכית צודק העותר בפרשנותו, הרי שעלינו לראות האם השתנה דבר מהותי, העשוי להביא את ועדת השחרורים לשנות מהחלטתה הקודמת. דברינו מכוונים לכך, שהתכנית הטיפולית המוצעת עתה היא אותה תכנית בדיוק שהוצעה לועדה מלכתחילה, משמע לכאורה לא נשתנה דבר, העשוי להביא את הועדה לשנות מהחלטתה.

ובכן לאחר שבחנו את האירועים שארעו מאז פסק הדין בעתירה הראשונה ועד היום באנו לכלל דיעה, לא בלי התלבטות, כי דבר מה השתנה בכל זאת, העשוי להצדיק את קיומו של דיון מבראשית אצל ועדת השחרורים. ראשית, בניגוד למצב העניינים בעת הדיון הראשון בועדה, עתה סמכה רש"א את ידיה על התכנית המוצעת, ואפשר ובכך יהא כדי להשליך על שיקול דעתה של הועדה ביחס לטיבה של התכנית. שנית, מאז ניתן פסק הדין הוכן דו"ח סוציאלי עדכני ביחס לעותר, ועיון בו מגלה עמדה חיובית של גורמי הטיפול ביחס לעותר בכלל ולתכנית המוצעת בפרט. בין היתר נאמר בדו"ח, כי העותר "עשה עבודה טיפולית מיטבית", וכי הוא מצוי "בקשר תמיכתי עם עו"ס האגף. מופנה להמשך טיפול אחזקתי במתאדון במרכז "שמן" בחיפה...". ועוד נאמר בדו"ח, "התרשמות מאדם בעל התמכרות ארוכה לסמים, מתפקד באופן תקין תחת טיפול בתחליף סם מתאדון, ללא שימוש בסמי רחוב".

אנו סבורים, כי שני יסודות אלה מהווים את השינוי, אליו התכוון פסק הדין הראשון, ולכן ראוי כי ועדת השחרורים תבחן את עניינו של העותר, כאשר שני אלה מונחים לפניה.

סוף דבר, על יסוד האמור בפסק הדין בעתירתו הראשונה אנו מקבלים את העתירה הנוכחית, מבטלים את החלטת ועדת השחרורים ומורים על החזרת העניין לפתחה, על מנת שתקיים דיון בבקשת השחרור מבראשית, כאשר עתה מונחים לפניה עמדתה של רש"א, מכתבו של מרכז "שמן", והדו"ח הסוציאלי העדכני.

נדגיש, כי בהחזרת העניין לועדה אין אנו מביעים כל עמדה ביחס לשאלת השחרור גופה. הסמכות בעניין זה נתונה כל כולה לועדת השחרורים, שתשוב ותבחן את עניינו של העותר מבראשית, ותחליט לפי חוכמתה.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ב, 07 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: