רחלי נ' ריאם

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 21.6.12 בכפר סבא.

2. לטענת התובעת, עמדה ברמזור כאשר לפתע חשה בחבטה מאחור והבחינה כי רכב הנתבעת פגע ברכבה. הנתבעת מסרה לה פרטים אך לאחר מכן הניסיונות ליצור עמה קשר לא צלחו.

3. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה כי שמרה מרחק מרכבה של התובעת שנסעה לפניה אך התובעת בלמה באופן פתאומי. הנתבעת טענה כי לא פגעה ברכב התובעת ולא נגרם לרכב כל נזק.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה התובעת וחזרה על גרסתה לפיה עמדה ברמזור במשך מספר שניות כאשר לפתע הרגישה בום והבחינה כי הנתבעת שנסעה מאחוריה פגעה ברכבה. התובעת טענה כי הנתבעת הציעה לתקן את רכבה במוסמך המוכר לה אך היא סירבה והנתבעת הציעה כי תתקשר והם יסגרו את הנושא ביניהן. אך, מאמציה ליצור קשר עם הנתבעת בהמשך לא נשאו פרי.

5. הנתבעת העידה וטענה כי הרמזור היה ירוק והתובעת במקום לנסוע נעצרה בפתאומיות. הנתבעת הודתה שנסעה לצידה מאחוריה, לא הספיקה לבלום את רכבה ופגעה ברכב התובעת באזור הפנס. הנתבעת טענה כי הציעה לתובעת לתקן את הנזק שעמד לטענתה על מאות שקלים בלבד במוסך המוכר לה. הנתבעת הכחישה את גובה הנזק הנטען בחוות הדעת מטעם התובעת אך לא הביאה חוו"ד מטעמה. הנתבעת טענה כי נגרמו לנזק התובעת שריטות בלבד כתוצאה מהתאונה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של התובעת והיא מהימנה בעיני. התובעת חזרה בעקביות על גרסתה לפיה עמדה ברמזור כשלפתע רכב הנתבעת פגע בה מאחור.

שנית, עדותה נתמכת בעדות הנתבעת עצמה שהודתה, בניגוד לאמור בכתב ההגנה, כי אכן פגעה ברכב התובעת מאחור ואף הציעה לתקן את הנזק במוסך המוכר לה. אך, התובעת סירבה.

גם, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן שתיארה.

לאור האמור, סבורה אני כי היה על הנתבעת לשמור מרחק בטחון מרכב התובעת, להבחין מבעוד מועד כי התובעת עוצרת את רכבה ברמזור ולעצור מאחוריה מבלי לגרום לרכב התובעת נזק. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

לעניין הנזק – התובעת הציגה חוו"ד שמאי שבדק את הרכב שלושה ימים בלבד לאחר התאונה והעריך את הנזקים שנגרמו לרכב כתוצאה מהתאונה. הנתבעת טענה כי הערכת השמאי גבוהה מהנזק שנגרם לרכב תובעת בפועל בגין התאונה. ברם, טענות אלה נטענו בעלמא והנתבעת לא צירפה חוו"ד שמאי לביסוס טענותיה. לפיכך, בהעדר ראיה, טענת הנתבעת לפיה הסכום הנתבע הינו מופרז – דינה להידחות.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,048 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 3.9.12 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, תשא הנתבעת בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ג תמוז תשע"ג, 01 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: