רחאל (קטינה) ואח' נ' מוקטרן

פסק דין

עניינו של פסק דין זה בבקשה לביטולו של פסק בוררות שניתן בעניינם של הצדדים שלפניי על ידי כב' הבורר עוה"ד חאלד מונג'ד זועבי (להלן: הבורר) ביום 20.10.11

רקע כללי והליכים קודמים:

ביום 8.6.06 הגיש המשיב, עו"ד במקצועו, תביעה כספית (ת.א. 1981/06) כנגד המבקשים, לתשלום שכרו טרחתו בגין טיפולו בתביעתם כנגד בית החולים הצרפתי בנצרת, בשל רשלנות שהסבה נזק גוף למבקשת 1 בעת לידתה. במקביל, הגיש המשיב בקשה להטלת עיקולים על כספי הפיצויים שנפסקו למבקשת 1 מחברת הביטוח.

בדיון שהתקיים בבקשה לביטול העיקול (בש"א 934/06) ביום 12.7.06 בפני כב' ס. הנשיא (כתוארו אז) השופט י' בן חמו, הגיעו הצדדים להסכמה כי המחלוקת לעניין השכר תוכרע בהליך בוררות באמצעות בורר, שהינו עו"ד העוסק בתחום הנזיקין, שייקבע על ידי יו"ר ועד מחוז הצפון של לשכת עורכי הדין.

הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.

בתחילה מונה עוה"ד פאיז שרקאווי כבורר. עו"ד שרקאווי נתן פסק בוררות ביום 18.9.06,  אולם פסק בוררות זה בוטל בהחלטת כב' השופט בן חמו מיום 21.12.06 (ערעורים שהוגשו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון, נדחו).  לאחר מכן, מונה עו"ד זועבי, אשר נתן ביום 20.10.11 את פסק הבוררות. פסק בוררות זה הינו נושא הבקשה שלפניי.

בתמצית אציין, כי הבורר חייב את המבקשים לשלם למשיב שכר טרחה בשיעור (כולל מע"מ) של 104,400 ₪ וכן חייבם בהוצאות הבוררות.

הכרעת הבורר מושתתת על קביעתו, כי המבקשים הפסיקו את התקשרותם עם המשיב בלי סיבה הוגנת, כלשונו, ותוך הפרת התחייבותם כלפיו.

הבורר קבע כי המשיב זכאי ששכרו ייפסק על בסיס פיצויי ציפייה בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה], התש"ל- 1970, ובסה"כ 18% מתוך הסכום שהוצע למבקשים על ידי הנתבעים באותו הליך (500,000 ₪).

טענות המבקשים:

בפי המבקשים טענות מספר. מכל אחת מהן הם עותרים הם להורות על ביטול פסק הבורר.

לטענת המבקשים, לא נחתם הסכם בוררות בכתב, בניגוד לקבוע בסעיף 1 לחוק הבוררות התשכ"ח – 1968 (ולהלן: החוק). לפי שמדובר בדרישה מהותית ולא טכנית, יש להורות על ביטול פסק הבורר (סע' 24 (1) לחוק).

בהעדר הסכם בכתב, חוק הבוררות לא יחול על הליך הבוררות ולא ניתן יהיה לאוכפו.

לחילופין, יש לבטל את פסק הבורר, שכן בהיעדר הסכם בוררות כתוב, פעל הבורר ללא סמכות (סע' 24 (3).

עוד נטען, כי יש לבטל את פסק הבורר מכיוון שלא ניתנה למבקשים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם או להביא ראיותיהם (סע' 24 (4) לחוק).

לחילופין, יש לבטלו מהטעם שתוכנו מנוגד לתקנת הציבור (סע' 24 (9) לחוק), שכן הוא ניתן תוך קיפוח זכויותיהם ובנסיבות המלמדות שמראית פני הצדק לא נשמרה.

פגיעה זו, ראשיתה בכך שהבורר לא התחשב במצב החירום ששרר באזור באותה עת, וסופה בכך שניתן פסק דין בלתי מאוזן המקבל את תביעת המשיב במלואה, אגב פסיקת הוצאות בסכום שאינו פרופורציונאלי לסכסוך.

בהקשר זה העלו המבקשים טענות כאלה ואחרות בדבר קביעותיו של הבורר בגוף הפסק. לשיטתם, חיובם לשלם שכ"ט לעוה"ד הראשון אשר ייצגם בתביעה כפיצוי ציפייה לא היה מוצדק. לכל היותר, היה צריך הבורר לפסוק שכר ראוי בגין השלב אליו הגיע הייצוג, ולא מעבר לכך. פסיקת הבורר מהווה עיוות דין ומנוגדת לתקנת הציבור.

עוד טענו המבקשים כי פסק הבורר ניתן באיחור ניכר - כשנתיים לאחר הדיון. עיכוב המעיד על פגם בהליך.