רזק פרח חסין רומנין נ' אמיר לוי ואח' ואח'

פסק דין

הנתבע מנהל משק חקלאי במושב נעמה בבקעת הירדן.

התובע, תושב כפר עוג'ה בבקעת הירדן, עבד במשק של הנתבע תמורת שכר חודשי בסך 2,300 ₪, מבלי שהופקו לו תלושי שכר (מוסכמות 2-3 בדיון המוקדם). אין חולקים כי יום עבודה של התובע היה משעה 6:00 עד 13:00, כשלתובע ניתנה חצי שעה הפסקה (פרוטוקול דיון מיום 5.9.10, עמ' 2, שורות 28-31).

התובע טוען כי עבד אצל הנתבע החל מחודש 4/1990 עד לחודש 9/2005 ברציפות ופוטר.

הנתבע מכחיש את תקופת ההעסקה הנטענת וטוען כי התובע עבד אצלו בעבודות עונתיות במשך תקופה לא רצופה, תוך שבמקביל הוא עובד אצל חקלאים אחרים בבקעת הירדן, בהתאם לענף החקלאי שבו גידלו החקלאים גידולים ובהתאם לעונה בה נדרשת עבודת פועלים בכל ענף כזה.

הנתבע אף מכחיש את הטענה כי הוא פיטר את התובע וטוען שהנתבע חדל מלהגיע לעבודה אצל הנתבע מיוזמתו וללא שנתן על כך הודעה כלשהי.

בתביעה זו, שהוגשה ביום 2.9.09, תובע התובע הפרשי שכר מינימום, דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

התובע העיד לעצמו ומטעם הנתבע העידו הנתבע וכן מר צביקה פינקלמן.

השאלות בהן עלינו לפסוק הן:

א.מה היתה תקופת עבודתו של התובע?

ב.מהו הדין החל על העסקת התובע? האם הדין הישראלי או שמא דין אזור איו"ש? בהתאם לכך – האם חל חוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987 על העסקת התובע והאם הוא זכאי להפרשי שכר מינימום?

ג.מהן נסיבות הפסקת עבודתו של התובע – האם פוטר או התפטר?

ד.האם התובע זכאי לפדיון דמי חופשה ופדיון דמי הבראה?

תקופת עבודתו של התובע

מכתבי הטענות עולה שעצם העסקתו של התובע על ידי הנתבע במשקו החקלאי – אינה מוכחשת, אך הנתבע חולק על טענת התובע בדבר תקופת העסקתו. כאמור, הנתבע טוען כי עבודת התובע היתה עבודה עונתית ובלתי רצופה וכי במקביל לעבודה אצלו עבד התובע במשקים חקלאיים נוספים בבקעת הירדן. במצב דברים זה, על התובע מוטל הנטל להוכיח את טענתו בדבר תקופת העסקתו.

התובע לא הביא ראיות כלשהן פרט לעדותו לצורך הרמת הנטל להוכחת גרסתו בדבר תקופת עבודתו.

הנתבע הודה בכך שהתובע החל לעבוד אצלו בשנת 1992 (עמ' 10, שורות 23-26).

גרסת התובע בכתב התביעה, כפי שהובהרה בדיון המוקדם, לפיה התובע "עבד אצל הנתבע 17 שנה, ולא עבד אצל אף אחד אחר מהנזכרים בכתב ההגנה כל השנה, כל ימי השבוע כולל יום שישי ושבת", לא עמדה במבחן החקירה הנגדית. התובע הודה כי עבד גם במושב תמרה אצל חקלאי שגידל מלפפונים בתקופה בה, על פי גרסתו בכתב התביעה ובתצהירו, עבד באופן בלעדי אצל הנתבע (עמ' 2, שורות 13-14). התובע טען כי הנתבע "נתן לנו חופש חודשיים ואני עבדתי שם ואז חזרתי לאמיר". תשובה זו תומכת בגרסת הנתבע לפיה העבודה במשקו היתה עונתית ולא רצופה, ומכרסמת במהימנות גרסת התובע.

גם טענת התובע כי עבד שבעה ימים בשבוע אינה מהימנה עלינו ומקובלת עלינו טענת הנתבע כי לא בוצעה עבודה במשקו בשבתות. הנתבע תמך את טענתו זו בתעודת כשרות שלא היתה ניתנת לו אלמלא שבת מכל מלאכה במשקו החקלאי ביום השביעי. התובע גם אישר שלא עבד שבעה ימים לאחר שהנתבע החל לגדל עשבי תיבול (עמ' 3, שורות 22-23).

בית הדין סבור שלכירסום בגרסת התובע יש השלכה על מהימנות גרסתו לכל אורכה. מאחר שהתובע נקט גרסה קיצונית לפיה בכל 17 שנות עבודתו אצל הנתבע, בהן עבד שבעה ימים בשבוע, הוא לא עבד אצל אף חקלאי זולת התובע, וגרסה קיצונית זו לא עמדה במבחן החקירה הנגדית של התובע עצמו ונסתרה בעדויות הנתבע, לא ניתן לסמוך על עדותו של התובע גם לגבי מועדי תחילת עבודתו ולעניין טענתו בדבר רציפות עבודתו.