רזניקוב ואח' נ' מדינת ישראל

פסק דין

העותרת, בעלת דרכון אוקראיני, נישאה לפני כשנתיים לעותר שהוא אזרח ישראל. על בסיס נישואיה ובמסגרת התהליך המדורג הוענק לעותרת מעמד של תושב ארעי (אשרת שהייה א/5).

ביום 16.9.09 הגישו העותרים בקשה למשרד הפנים למתן אשרת כניסה ושהייה בישראל לבתה הקטינה (היום כבת 17 שנים) של העותרת שנותרה באוקראינה במשמורת סבתה (לפי הטענה האב נטש את אשתו ובתו בעת היות הבת בת שנה והוא אינו מקיים אתה קשר). הבקשה נענתה, ביום 23.11.09 בדרישה להגשת מסמכים שונים. אלה הוגשו עד 9.12.09.

משרד הפנים החל שוקל את הבקשה ומשנוכחו העותרים לדעת שהתשובה מתמהמהת הגישו ביום 4.2.10 את העתירה דנן. הגשת העתירה לא הועילה לזרז את מהלכי משרד הפנים שכן גם במועד שבו קוים דיון מקדמי בעתירה (25.3.10) עדיין לא היה מענה בידי באת כוח משרד הפנים. היא הודיעה שבידיה התחייבות של מנכ"ל רשות האוכלוסין (שלפתחו הונחה ההחלטה בבקשה) ליתן את החלטתו עד יום 20.4.10.

נוכח זה יצאה מלפניי החלטה האומרת שעל באת כוח משרד הפנים להודיע את החלטת מנהל המינהל עד יום 22.4.10. אם תתקבל החלטה תגיע העתירה לכלל מיצוי הדיון בבית משפט זה שכן החלטת מנהל מינהל האוכלוסין עומדת לתקיפה בהליך לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. אם לא תתקבל החלטה יינתן מידי פסק דין בעתירה.

במועד לא ידוע שלחה גב' מזל כהן ראש תחום אשרות זרים במטה מינהל האוכלוסין מכתב (שלמרבה התמיהה אינו נושא תאריך) אל מר אמנון בן עמי מנכ"ל ראש רשות האוכלוסין ובו תיאור תמציתי ביותר של בקשת העותרת למתן אשרת כניסה ושהייה לביתה. גב' כהן המליצה לדחות את הבקשה. ביום 28.3.10 כתב מאן דהוא בכתב ידו על פני המכתב : "מקבל את המלצתך" ושרבט חתימתו (ככל הנראה חתימת המנכ"ל). כך התהוותה, סוף סוף, החלטת הרשות המנהלית בעניין בקשה שהוגשה כחצי שנה קודם לכן.

סימני שאלה בולטים משוכים על פני התנהלות משרד הפנים בעניין דנן. קשה להשתחרר מן התחושה שהמשרד שירך דרכו כדי להגיע לכך שימלאו לבת העותרת 18 שנים והיא תצא מתחולתו של הנוהל המתייחס להורה המבקש להתיר כניסה לישראל והענקת מעמד לבנו הקטין.

בירור העתירה בבית משפט זה אינו אפשרי בשל חוסר סמכות מקומית. ההחלטה המנהלית שעליה מבקשים העותרים להשיג התקבלה במטה רשות האוכלוסין שמקום מושבה בירושלים.

על כן עלי למחוק את העתירה על מנת שתוגש עתירה חדשה תחתיה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. אני מקווה שבית המשפט ידון בעתירה מחודשת בדחיפות.

העותרים נזקקו לעתירה דנן כדי להשיג את תגובת רשות האוכלוסין. העובדה שלא ניתנה להם תשובה במועד גרמה לאובדן זמן יקר והצריכה אותם לכפל הליכים על הוצאותיהם המרובים.

לפיכך למרות מחיקת העתירה אני מחייב את משרד הפנים לשאת בהוצאות העותרים בסך 10,000 ש"ח (שמהם 8500 ש"ח ייחשבו כשכר טרחת עו"ד).

העתירה נמחקת.

ניתן היום, י"א אייר תש"ע, 25 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: