רזי שלום נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

1.זהו הערעור השלישי המוגש על החלטות הועדה בעניינו של המערער. המערער טוען בערעורו כנגד החלטת הועדה, כי לא נימקה אותה כנדרש בהתאם לפסק הדין מיום 21.6.09 ואף טעתה כאשר לא נדרשה בהנמקת החלטתה למועד קביעת תחילת הנכות.

2.המשיב מבקש לדחות את הערעור וטוען כי הועדה פעלה בהתאם לפסק הדין ולא חלה כל טעות משפטית בהחלטת הועדה.

רקע כללי

3.המערער יליד 1950, נגר במקצועו, הגיש תביעה למוסד בשל פגיעה בשמיעה וטנטון שהוכרו כתאונת עבודה.

הועדה הרפואית מדרג ראשון ביום 30.6.08 קבעה למערער 28% משוקללת. הוגש ערר המוסד על החלטת הועדה. זו קיבלה בדיקת שמיעה מעודכנת מיום 5.10.08, והשאירה את החלטת הועדה מדרג ראשון על כנה ( החלטה מיום 16.11.08), אך לא נימקה כלל את החלטתה.

המוסד הגיש ערעור על החלטת הועדה ובהסכמת הצדדים ניתן פסק דין לפיו יוחזר עניינו לועדה על מנת שזו תקבע את הירידה בשמיעה, לאחר עיון בכל בדיקות השמיעה ,לרבות הבדיקות העדכניות (פס"ד מיום 18.2.09). הועדה התכנסה ביום 22.3.09 וקבעה כי לאור מכלול הבדיקות קבעה למערער נכות כוללת בשיעור 14.5%.

בעקבות כך הוגש ערעור על ידי המערער על החלטת הועדה מיום 22.3.09 ובהסכמה ניתן פסק דין שעל פיו התכנסה הועדה שוב.

בפסק הדין נקבע "ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה יושב עניינו של המערער לועדה על מנת שהועדה תציין מהי בדיקת השמיעה עליה הסתמכה ותבהיר מדוע הסתמכה עליה דווקא הועדה תבהיר גם כיצד הגיעה לתוצאות המפורטות בפרוטוקול".

הועדה התכנסה בפעם השלישית ביום 23.9.09 ונתנה החלטתה המנומקת בהתאם לפסק הדין.

4.עיקר טענת המערער כי בשתי הפעמים בהן הוחזר עניינו לוועדה, זו לא התייחסה ולא נימקה את קביעתה בדבר מועד תחילת הנכות 13.4.10. כן טוען המערער כי הועדה התעלמה מבדיקות שמיעה המצביעות על נכות שמיעה קשה יותר.

לכן טוען המערער כי הועדה לא מילאה אחר פסק הדין ויש להחזיר עניינו בפני ועדה חדשה לאור מספר הפעמים בהם חזר עניינו בפני ועדה זו.

5.לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים בפני כמו גם את הפרוטוקולים של הועדות והמסמכים הרפואיים, דין הערעור להידחות.

ראשית יאמר כי המערער היה מיוצג על ידי ב"כ המייצגו בערעור זה, כך גם בשני הערעורים הקודמים בהם הוחזר עניינו לוועדה, ופסקי הדין ניתנו על פי הסכמות הצדדים.

ככל שב"כ המערער סברה כי יש לחדד או להפנות לבדיקות מסוימות ולדרוש נימוק למועד תחילת הנכות, היה עליה לעשות זאת בשתי ההסכמות הקודמות.

בשני פסקי הדין לא אוזכר כלל שאלת מועד תחילת הנכות והועדות לא נדרשו מפורשות לנמק מדוע קבעו את מועד הנכות לשנת 2001. לכן אין כל טעות משפטית בהחלטת הועדה באי מתן נימוק לענין זה ועל כן דין הערעור להידחות.

באשר לגוף ההחלטה ונימוקיה לאיזה בדיקה התייחסה, כעולה מפסק הדין כל שהועדה התבקשה לציין , על איזה בדיקה היא הסתמכה בקובעה את הנכות ולהבהיר מדוע הסתמכה דווקא עליה.

הועדה בפעלה על פי פסק הדין, נתנה החלטה ארוכה ומנומקת כדרישת פסק הדין. הועדה לא הייתה צריכה להתייחס לבדיקות השמיעה ה"מיטיבות עם המערער" אלא להסביר על איזו בדיקת שמיעה הסתמכה ומדוע עשתה זאת. הועדה אף הסבירה כיצד הגיעה לתוצאות של אחוזי הנכות.

6.לכן לאור כל האמור הערעור נדחה שכן לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולת הועדה.

בקשת רשות ערעור על פסק דין זה רשאי המערער להגיש בתוך 30 יום מהמצאתו לצדדים.