רז נ' הראל חברה לביטוח ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 11/4/10.

1. לטענת התובע במועד הנקוב עמד בהצטלבות דרכים עת מופע הרמזור היה אדום. לאחר מספר רגעים בהם עמד רכבו במקום, פגע בו לפתע מאחור רכב הנתבע 2. לטענתו, הבחין בנתבע 2 במראה עוד טרם הפגיעה והבין כי הוא עומד לפגוע ברכבו ומשכך, שחרר את הבלמים של הרכב וזאת, על מנת להקטין את הנזק. לטענת התובע, מיד לאחר התאונה הסביר הנתבע 2 כי שמע רכב הצלה והסתכל במראה ומשכך, לא הבחין כי התובע עצר את רכבו. לטענת התובע, בנסיבות אלו, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 2 ומשכך, על הנתבע 2 והנתבעת 1 ,שהיא מבטחת הנתבע 2 לשפותו , ביחד ולחוד , בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת הדרכים.

2.לטענת הנתבעים, במועד הנקוב הופיע אמבולנס בדרכו של התובע ומשכך, בלם התובע בלימת חירום וזאת, למרות שמופע הרמזור היה ירוק . הנתבע 2 לא הספיק לבלום ומשכך, פגע בו קלות מאחור. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע אשר בלם את רכבו בלימת חירום ללא הצדקה ומשכך, יש לדחות את תביעתו ולחילופין לנכות חלק מתביעתו בגין רשלנות תורמת.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע 2 איש איש לגירסתו .

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

מן הכלל אל הפרט –

תחילה - בשאלת האחריות לתאונה - המחלוקת העובדתית היחידה הקיימת בין הצדדים נסבה על השאלה האם בלימת התובע היתה בלימת חירום עקב הופעת אמבולנס בדרך – כטענת הנתבעים או שמא, התובע עמד ברמזור בו מופע האורות היה אדום והנתבע פגע בו מאחור בשל חוסר תשומת לב של הנתבע.

יריעת המחלוקת משכך, הינה מצומצמת ביותר באשר – לטעמי - בהתאם לכל אחת מן הגרסאות מוטל עדין חלקה הארי של האחריות לתאונה לפתחו של הנתבע. כך הם פני הדברים באם עצר התובע בשל הופעת רכב חירום והנתבע פגע בו מאחור- שכן, הופעת רכב חירום הינה סיבה מספקת לעצירת הרכב על מנת לפנות לרכב זה את הדרך ויתרה מכך, פגיעת רכב הנתבע ברכב התובע מעידה על כך שלא שמר מרחק מספיק. על אחת כמה וכמה שכך, הם פני הדברים באם התובע עצר במופע רמזור אדום והנתבע פגע בו מאחור.

במחלוקת העובדתית בין הצדדים הנני סבורה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גירסת התובע, באשר אף הנתבע הודה כי מיד לאחר התאונה אמר לו התובע כי שחרר את בלמיו הואיל וראה כי הנתבע עומד לפגוע ברכבו (ראה עמ' 2 שורות 6-7). ברי כי שחרור הבלם וההבחנה של התובע העומדת בבסיסו ולפיה, הנתבע עומד לפגוע בו - עומדים בניגוד גמור לטענת הנתבע בדבר בלימת חירום . משכך, ציטוט אמירה ספונטנית זו על ידי הנתבע, אשר הודה כי התובע אמנם אמר אותה במעמד התאונה ,יש בו בכדי לתמוך בגרסת התובע.

משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים ביחד ולחוד, הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובע.

לענין זה, התובע צירף לתביעתו חוות דעת שמאית ובהתאם לה, תיקון נזקי התאונה עולה על שיעור של 60% משוויו של הרכב ומשכך, הושבת הרכב ושוויו , בניכוי שרידים הועמד על ידי השמאי מטעם התובע על סך 4,375 ₪ . לטענת התובע רכבו היה שווה יותר ואולם, טענה זו הינה טענה בעלמא אשר עומדת בסתירה לחוות הדעת השמאית מטעם השמאי של התובע ומשכך, אין לקבלה.

הנתבעים מנגד טענו כי לרכב התובע נגרם נזק קל בלבד ואולם, במסגרת הדיון, אישר הנתבע כי הנזקים אשר תועדו על ידי שמאי התובע הם הנזקים אשר נגרמו לרכב התובע בתאונת הדרכים (ראה עמ' 4 שורות 12-16) משכך, המחלוקת היחידה, ככל שקיימת הינה לענין שומת הנזקים. בהקשר זה, הציגו הנתבעים , במעמד הדיון , חוות דעת שמאית ובהתאם לה שיעור הנזק נמוך בכ – 1,000 ₪ משומת הנזק על ידי שמאי התובע ואולם, השמאי מטעמם של הנתבעים לא הגיע לדיון ומשכך, לא מצאתי לקבל חוות דעת זו.

לאור האמור, הנני קובעת כי התובע הוכיח נזקיו בסך 4,375 ₪. כן, תמך התובע תשלום שכ"ט לשמאי בסך 900 ₪ בחשבונית מס קבלה. משכך, הנני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת נזק זה.

באשר ליתרת הנזקים להם טען התובע – הרי שהתובע תבע נזקים נוספים בסך כולל העומד על כ – 14,000 ₪ וזאת, בגין השכרת רכב בסך 4,114 ₪ לתקופה של כחודש, סך 2,500 ₪ בגין נסיעות, סך 4,400 ₪ בגין אובדן תשלום בגין רכב וסך 750 ₪ בגין שלושה ימי עמידה של הרכב במוסך.

אקדים ואומר , בהקשר לנזקים אלו כי , מעבר לכך, שהנזקים הנטענים אינם עולים בקנה אחד עם חובתו של התובע להקטנת נזקו, כפי שיפורט להלן, הרי שסכום הנזקים, שהוא פי שלוש מסכום שוויו של הרכב (!), יש בו בכדי להעיד בעליל על התנהלות חסרת תום לב של התובע וניסיון לעשות בתביעה כלי להתעשרות שלא כדין על חשבון הנתבעים – ניסיון אשר יש להוקיעו מכל וכל.