רז נ' אשכנזי

פסק דין

בפניי תובענה כספית בהליך של סדר דין מהיר בסך של 27,425 ₪ מיום 10.1.2011 . יובהר , כי התובענה הוגשה בתחילה לבית-המשפט לתביעות קטנות בקרית-שמונה ולאחר מכן הועברה לבית-משפט השלום על פי החלטת בית-המשפט מיום 26.5.2011 .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

התובע , עו"ד במקצועו המתגורר במושב בית-הלל שבצפון הארץ (להלן :"המושב") , החזיק ברשותו בזמנים הרלוונטיים לתובענה כלי רכב מסוג "מרצדס" שמספרו 24-050-63 (להלן : "רכב התובע") . הנתבע מתגורר גם הוא במושב בסמיכות לתובע .

בתאריך 9.4.2010 פגע הנתבע באמצעות רכבו מסוג "טנדר סובארו" שמספרו 28-066-03 (להלן : "רכב הנתבע") , ברכבו של התובע והסב לו נזק רכוש . על פי אומדן השמאי מטעם התובע (מר יוסי גולן) נאמד הנזק הכולל לרכב בסכום מצטבר של 7494 ₪ . בנוסף לכך , על פי אומדן השמאי ערכו הכולל של רכב התובע (261,120 ₪) ירד ב – 1.6% משוויו ב"שוק החופשי " (4177.92 ₪) .

מחוות-הדעת המצורפת לכתב התביעה מיום 9.5.2010 עולה , כי הרכב נבדק על ידי השמאי מטעם התובע בתאריך 26.4.2010 במוסך לתיקון רכבים בקרית-שמונה . מחווה"ד עולה , כי עלות תיקון הפגוש האחורי הוערכה על ידי השמאי בסכום של 4684 ₪ , וכי יתר עבודות התיקון הנדרשות (פחחות , חשמל , רפדות וצביעה) הוערכו על ידי השמאי בסכום כולל של 2810 ₪ (7494 ₪ בסה"כ) .

בתאריך 9.5.2010 פנה התובע אל הנתבע בכתב ודרש ממנו לשפותו בסכום כולל של 12,425 ₪ (11,671 ₪ בגין נזק וירידת ערך הרכב בצירוף שכ"ט השמאי בסך של 754 ₪) . בתאריך 23.8.2011 פנה הנתבע אל התובע בכתב באמצעות ב"כ (עוה"ד אלי סגל) ואף צירף למכתב שיק בסכום של 3000 ₪ , ברם התובע דחה את ההצעה והשיב לב"כ הנתבע את השיק בצירוף מכתב תשובה מיום 31.8.2011 לפיו הצעת הפשרה איננה סבירה ואיננה משקפת את מכלול נזקיו הממוניים והבלתי ממוניים .

בתאריך 13.5.2010 הועברה אל התובע תשובת חברת "כלל בע"מ" , המבטחת את רכב הנתבע לפיה , הנתבע נדרש להמציא להם מסמכים נוספים לצורך קבלת הפיצוי הכספי . לגרסת התובע , משיחה עם סוכן ביטוח של הנתבע , אליהו אלמליח , ביום 13.5.2010 נתחוור לו , כי חברת הביטוח סירבה לפצות את הנתבע בשל מסירת דיווח שקרי ביחס לסוג הרכב אשר היה מעורב בתאונה . אי לכך , עותר התובע לשפותו בנוסף לנזקים הממוניים אשר נגרמו לרכבו בסכום נוסף של 15,000 ₪ בשל נזקים לא ממוניים (עגמת נפש) , אשר לגבי דידו , נגרמו לו כתוצאה מהתנהלותו של הנתבע כלפיו וכן גם כתוצאה מהפגיעה ברכבו שהינו , לגרסתו , "רכב יוקרה" .

לגרסת הנתבע , הפגיעה ברכבו של התובע התרחשה כתוצאה מפגיעה של אחד מצינורות הברזל אותם העמיס על רכב הטנדר שבבעלותו בעת שיצא עם רכבו ממקום חנייתו בנסיעה לכיוון אחור ("רוורס") . לגרסת הנתבע , בשעת התרחשות התאונה חנה רכבו של התובע על גבי הכביש כך שחלקו האחורי של רכב התובע בלט אל מעבר לקו החנייה המותר – עובדה אשר גרמה לפגיעת צינור הברזל בפגוש האחורי של רכב התובע . לטענתו , מיד לאחר התרחשות התאונה הוא עצמו הודה מיוזמתו בכך שפגע ברכב התובע בכך שהתוודה בפני אחד מבני משפחת התובע על דבר עצם הפגיעה ברכב . לשיטת הנתבע , ככל שביהמ"ש ימצא כי יש מקום לקבל את התביעה , אזי יש לזקוף לחובת התובע "רשלנות תורמת" בשיעור גבוה ביותר בשל כך שטרח להחנות את הרכב במקום שאיננו מותר לחנייה ובניגוד לחוקי התעבורה .

לגרסת הנתבע , התובע הפציר בו שלא לפנות אל חברת הביטוח המבטחת את רכבו ואף סירב להיעתר להצעת הפשרה של חברת הביטוח אשר ביטחה את רכבו של הנתבע . הנתבע מוסיף ומדגיש , כי התובע הגיש כנגדו תביעה מוגזמת ומופרכת שאינה עולה בקנה אחד עם הנזקים שנגרמו לרכבו בפועל ותוך ניסיונות להלך עליו אימים בשל היותו עו"ד במקצועו . אליבא דעמדת הנתבע , עיון בתצלומים המצורפים לדו"ח השמאי מטעם התובע מלמדים בבירור על כך כי רכבו של התובע נפגע באופן קל ביותר , וכי מדובר בפגיעה מינורית אשר יצרה , לכל היותר , חור קטן ברכב התובע שהיקפו כשני ס"מ .

דיון והכרעה :

במהלך חקירתו הנגדית בישיבת ההוכחות מיום 14.10.2012 הודה הנתבע באחריותו לנזק אשר נגרם לחלקו האחורי של רכב התובע (ראה : עמוד 23 שורות 6 – 10 ; עמוד 25 שורה 23 - עמוד 26 שורה 2 לפרוטוקול מיום 14.10.2012) , ומכאן ברי כי יש לראות בדברים אלו בבחינת הודאת בעל דין בכל הנוגע לסוגיית החבות .

עיקר המחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים מתייחסת לסוגיית שיעור הנזק הממוני אשר נגרם לרכב התובע , ובמיוחד בכל הנוגע לפן הלא ממוני של הפגיעה נוכח שוויו הרב של רכב התובע . כל אחד מן הצדדים הגיש לביהמ"ש חוו"ד של מומחה מטעמו בתחום שמאות הרכב הנוגעת להערכת הפן הממוני אשר נגרם לרכב התובע . מחד , צירף התובע לכתב התביעה חוו"ד מטעם השמאי יוסי גולן ממושב בית-יוסף שבעמק בית-שאן , אותה ערך בסמיכות זמנים להתרחשות האירוע . מאידך , צירף הנתבע לתיק ביהמ"ש בתאריך 25.10.2011 חוות-דעת סותרת מטעמו ביחס להיקף הנזק אשר נגרם לרכב באמצעות שמאי רכב בשם אלי שריקי ממשרד השמאים "גולן" בישוב יסוד-המעלה לאחר שבדק את רכב התובע בתאריך 6.10.2011 . ב"כ הצדדים הודיעו לביהמ"ש על כוונתם לחקור את המומחים אשר חיוו את דעתם בתיק בהתאם להוראת סעיף 130א' לתקנות סדר הדין , תשמ"ד – 1984 , אולם בסופו של יום חזרו בהם מכוונתם לחקור את שני המומחים . התובע נימק את בקשתו לפטור את המומחה מטעמו מלהתייצב לחקירה הנגדית על חוות-דעתו בכך שהמומחה מטעמו לקה בבריאותו באופן קשה ביותר אשר מנע ממנו מלהעיד בביהמ"ש , ואילו הנתבע נימק זאת בכך שבעת הגשת הבקשה לאפשר למומחה מטעמו לבדוק את הרכב וכן בעת הבדיקה עצמה נעלם מעיניו ומעיני המומחה מטעמו העובדה כי מדובר בפגיעה אחרת אשר נגרמה לרכב – עובדה אשר נודעה לו רק לאחר חקירתו הנגדית של התובע בביהמ"ש (ראה : עדות התובע בעמוד 9 שורה 17 לפרוטוקול מיום 24.11.2011 ; הודעת הנתבע מיום 1.7.2012) . עם זאת , התובע הבהיר בסיכומיו וכן בהודעותיו לביהמ"ש כי אין הוא מבקש "למשוך" את חווה"ד מתיק ביהמ"ש , אלא כי הינו עומד על השארת חוות-דעתו של המומחה מטעמו בתיק ביהמ"ש כך שבנסיבות שנוצרו יידרש ביהמ"ש , למצער , לממצאים העובדתיים אותם קבע המומחה מטעמו במסגרת חווה"ד .

הנתבע אמנם מבקש להקיש מפסיקת ביהמ"ש העליון בעניין רע"א 3810/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עזבון המנוח מאיר יחזקאל ז"ל ואח' מיום 8.7.2012 הקובעת , כי חוות-דעת של מומחה אשר הלך לעולמו איננה קבילה כראייה ככל שלא עלה בידי מי מהצדדים לחקור את המומחה על תוכנה , אלא שיש להבחין בין המקרה דנן , לבין עניין יחזקאל שבמסגרתו דובר על מומחה מטעם ביהמ"ש אשר הלך לעולמו וכן בשל כך שבמקרה דנן לא הייתה קיימת אפשרות אופרטיבית לעתור למינויו של מומחה נוסף מטעם ביהמ"ש בשל חלוף הזמן וריבוי האירועים התאונתיים אשר נגרמו לרכב החל ממועד התרחשות התאונה נשואת מחלוקת זו .

לפיכך , בנסיבות המקרה דנן, יש להקיש לענייננו מההלכות המשפטיות הנוגעות למקרים בהם מומחה הלך לבית עולמו– הלכות הקובעות כי על ביהמ"ש להתחשב בממצאים העובדתיים של חווה"ד בלבד . לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט קדמי בספרו : "לעניין זה יש להבחין בין ממצאים עובדתיים המפורטים באמרה [חוות דעת], לבין חוות דעתו של עושה האמרה: רק הממצאים העובדתיים קבילים כראיה במסגרת החריג הנדון כאן, ואילו חוות הדעת - פסולה" [ראה : כב' השופט בדימוס י. קדמי , על הראיות , התשס"ד-2003, עמ' 508 ; ת.א. 1145/97 (מחוזי ת"א) הרצברג פישל אייזיק ומילה נ' שיכון עובדים ופיתוח בע"מ מיום 7/6/05].

עיון בפן העובדתי של חווה"ד מטעם התובע (ראה : מוצג במ/1) מלמד על כך שהמומחה מטעם התובע קבע כי אומדן הנזק הכולל אשר נגרם לרכב הוערך על ידו בסכום כולל של 7494 ₪ בהתאם לראשי הנזק הבאים : פגיעה בפגוש האחורי בסך של 4684 ₪ , עבודות הפחחות לצורך תיקון הנזק בסך של 1680 ₪ , ביצוע עבודות חשמל לצורך תיקון הנזק בסך של 50 ₪ , ביצוע עבודות הרפדות לצורך תיקון הנזק בסך של 80 ₪ ועבודת צביעה לצורך תיקון הנזק בסך של 1000 ₪ . מהפן העובדתי של חווה"ד אף עולה , כי רכב התובע נבדק במוסך על ידי המומחה מטעמו בתאריך 26.4.2010 , וכי מעבר לפגיעה בצידו האחורי של הרכב היה צורך ביישור החלפים הבאים : מגן אחורי פנימי , מחזיק מגן אחורי שמאלי , רצפת תא מטען ותיקון הדופן האחורית השמאלית . אשר לאומדן ירידת ערך שוויו של הרכב ב"שוק החופשי" מדגיש התובע , כי בנסיבות שנוצרו בעטיו של מצבו הרפואי של המומחה מטעמו הרי שמדובר בנתון המתייחס לפן ה"סברתי" של חווה"ד , ברם יש מקום להידרש גם לרכיב זה של חווה"ד משעסקינן ברכב שהינו רכב יוקרה ומשנדרשת החלפת החלקים הישנים שנפגעו בחלקים חדשים .

במהלך הדיונים בביהמ"ש התברר, כי רכב התובע נמכר לצד שלישי , ולפיכך לצורך בחינת ירידת ערכו של הרכב שומה היה על התובע להמציא לביהמ"ש העתק של הסכם רכישת הרכב מהחברה ממנה רכש את הרכב בסכום של למעלה מ – 200,000 ₪ (ראה : עמוד 9 שורה 11 לפרוטוקול) , וכן גם את הסכם המכר של הרכב לצד ג' בסכום של 120,000 ₪ (ראה : עמוד 17 שורות 20 – 22 לפרוטוקול מיום 2.7.2012) . לפיכך , משלא עשה כן אזי קמה החזקה כי הצגת נתונים מהותיים אלה הייתה עלולה לפגוע בדרישת התובע לשיפוי בשל ירידת ערך הרכב .

במהלך חקירתו הנגדית הבהיר התובע כי חלק מהנזקים המפורטים תוקנו על ידו , ובפרט פגוש הרכב (ראה : עמוד 8 שורה 23 - 24 לפרוטוקול מיום 24.11.2011 ; עמוד 17 שורה 24 לפרוטוקול מיום 2.7.12) . ברם , לא זו אף זו שהתובע לא צירף אסמכתא המלמדת על כך שחלק מהנזקים תוקנו בפועל (כגון : חשבונית , תמונות וכו') , אלא שמחקירתו הנגדית של התובע בביהמ"ש עולה כי למעט תיקון הפגוש לא זכור לו אלו תיקונים בוצעו בפועל , מהו הסכום אותו שילם בעבור התיקונים , באיזה מוסך בוצעו התיקונים וכן מהי הסיבה שבגינה לא דרש מהמוסך אסמכתא הנוגעת לביצוע התיקון בפועל (ראה : עמוד 8 שורות 2 – 9 ; עמוד 8 שורה 17 – עמוד 9 שורה 4 לפרוטוקול מיום 24.11.2011 ; עמוד 17 שורה 27 – עמוד 18 שורה 3 לפרוטוקול מיום 2.7.2012) . יתירה מכך , התובע אף הגדיל עשות בכך שבניגוד לגרסתו העובדתית במסגרת חקירתו הנגדית לפיה הנזקים תוקנו בפועל , הרי שבמסגרת סיכומיו סתר לחלוטין את גרסתו זו בהדגישו כי בחר שלא לתקן את הרכב , אולם בעת ובעונה אחת ציין , כי על פי פסיקת בתי-המשפט הינו רשאי לדרוש מהפוגע לפצותו (ראה : סעיף 22 לסיכומי התובע מיום 28.11.2012) .

עם זאת , הנתבע הודה במהלך חקירתו הנגדית בכך שפגע ברכבו של הנתבע ובכך שגרם לו נזק הנאמד על ידו בסכום של 3000 ₪ (ראה : עמוד 25 שורה 23 - עמוד 26 שורה 2 לפרוטוקול מיום 14.10.2012) , ומכאן הנני נכון לקבל את קביעת המומחה מטעם התובע בכל הנוגע לנזק המוכח בפגוש הרכב (4684 ₪) . לפיכך , כל שנותר הוא להידרש לעניין סוגיית קיזוז הסכומים אליהם התייחס הנתבע בסיכומיו – סוגיית הרשלנות התורמת מצד התובע וכן לסוגיית קיזוז שכר טרחתו של השמאי מטעם הנתבע .

לאחר שבחנתי את טענות הנתבע לעניין קיזוז הסכומים אזי בסופו של יום מצאתי כי אין לקבל את טענות הקיזוז האמורות משהתובע הבהיר במהלך הישיבה המקדמית מיום 3.10.2011 כי גם לאחר התרחשות התאונה נשואת מחלוקת נפגע הרכב פעמים נוספות גם באירועים אחרים (ראה גם : עמוד 2 שורות 12 – 14 לפרוטוקול מיום 3.10.2011 ; עמוד 17 שורות 25 – 26 לפרוטוקול מיום 2.7.2012) , ולפיכך בנסיבות הללו אין כל טעם בהגשת חוות-דעת מטעם הנתבע ומשהנתבע בחר מסיבותיו שלו שלא להגיש בקשה למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש . בנוסף לכך , מצאתי לדחות את טענת הנתבע לעניין קיזוז מלוא הסכום הפסוק או חלקו כתוצאה מרשלנותו התורמת של התובע משהתובע כפר בטענה זו במהלך חקירתו הנגדית ומשלא הוצגה על ידי הנתבע כל ראייה התומכת בטענה לפיה עובר להתרחשות האירוע התובע החנה את הרכב בניגוד לכללי התעבורה (כגון : תמונה , דו"ח משטרה , תלונה מצד הנתבע למשטרת ישראל , כתב אישום וכו') .